אני חולמת חלומות מוזרים, מאז ומעולם זה היה כך. חלקם מפחידים מאוד וחלקם פשוט מוזרים. לפעמים משתרבבים שם אנשים שונים מתקופות שונות בחיי ולפעמים אפילו כאלו שרק ראיתי את תמונתם פעם. מעניין מה היו אומרים לי אם היו מנתחים את החלומות שלי. האם הנפש האמיתית של האדם היא זו שמפציעה החוצה כשהוא ישן? האם כל הסטיות המודחקות הן אלו שצצות להן? כנראה שזה ישאר אצלי בתהיות.
אתמול חלמתי על שני גברים שיצאתי איתם תקופה, שניהם באו וחיזרו אחריי שוב. הגיעו לביתי, עם מעין מנחת פיוס וחיזור. המוזר הוא ששניהם התפשטו מבגדיהם והסתובבו בעירום. לא קרה כלום והאמת שגם לא הייתי מעונינת אבל כל התהליך שהתרחש שם היה לי מוזר. לרגע מסוים אחד מהם היה מישהו אחר, אולי אותו אחד שדווקא קיוויתי שיבוא ויחזר אחרי באמת.
בכל מקרה, זה היה רק חלקו האחד של החלום שלי מאתמול. הכל תמיד מתערבב שם בראש בחלומות.
אני פחות אוהבת את שבת, לפחות בשנים האחרונות. שבת תמיד בודדה לי ומביאה עימה תחושת עצבות קלה. ואולי פשוט קשה לי להיות עם עצמי לבד הרבה זמן כי אז קשה להסתיר הכל.
בגלל הפרידה והזדמנות שנקרתה בפני חשבתי לצאת לטיול בעולם, לא ארוך במיוחד בגלל מגבלות עבודה בין השאר. בפועל, כשהתחלתי לארגן ממש ולבדוק טיסות כל מיני הפרעות קטנות התרחשו להן. מסתבר שלהיות ספונטני לא תמיד מצליח. וגם בגלל שאני לא באמת סגורה על עצמי אז פתאום יש מלא אופציות והכל מבלבל אותי ועוד לא החלטתי לאן ומה. אני מקווה שלא אוותר לעצמי אבל ועדיין אצא להנות ולנקות את הראש.
אנחנו חיים בעולם לא קל, ותמיד יש שיקולים לכל הכיוונים. האם לכלות את חסכונותיי ולצאת לטייל בעולם? שזה אומר גם להתפטר מעבודתי כמובן. ומאיפה לי לדעת אם אני הטיפוס לטיול כזה. לפעמים בא לי לנדוד קצת בעולם וכך להכיר את עצמי, להכיר מלא אנשים חדשים ולהכנס להרפתקאות. ואז הפחד הבסיסי תמיד עולה לי, אולי זו תהיה הרפתקאה שלא ארצה לחוות בכלל. ואולי לא אתחבר לאנשים ואכנס לקונכיה הפנימית שלי כמו שלפעמים קורה לי. נראה לי שזו אחת הסיבות שפחדתי לטייל לבד עד עכשיו או למצוא שותפים זרים. כמובן שישנו הפחד גם לחזור למציאות העולם ללא חסכונות ולהתחיל הכל מההתחלה.. ובכל זאת, כבר לא בת 20.. תמיד מתחרטת שלא היו לי "ביצים" כשממש רציתי הכל.
אז הפעם אני חייבת להתגבר על הפחד שלי, ומה שיהיה יהיה גם אם זה לטיול קצר. זה יפתח לי את הדרך הלאה.