במשך הרבה זמן, אולי מהילדות אפילו, הרגשתי קצת שונה מהבנות בגילי. קצת סוטה, קצת הרבה. ההתפתחות המינית שלי הקדימה את זמנה אפשר להגיד. בכיתה ב' כבר הייתי מרגישה דחפים מיניים והתחלתי לאונן. בכיתה ג' כבר הייתי מסתכלת על המורה המחליף בצורה לא נאותה. וככה זה המשיך לאורך הילדות, בגרות וגם היום.
יש מצב שזה כבר משהו גנטי, רמות טסטוסטרון או אפילו קשור לנגיעות המיניות (הטרדה תקראו לזה) שקרו לי בסביבות כיתה א'-ב'. ולא, לא אומרת עכשיו שזה דפק לי את החיים. בערך כל בחורה שאני מכירה עברה את זה ברמה מסוימת. אבל כן חושבת שזה חשף אותי יותר למיניות שלי בגיל מוקדם מהצפוי. ואולי זה רק תירוץ שעובר לי בראש ופשוט נולדתי סוטה.
כנראה שמשהו במוח שלי מחווט שונה, מעולם לא הצלחתי להתרכז לאורך זמן מבלי להיות חרמנית בטירוף. דווקא כשהייתי זקוקה לריכוז, לאורך כל הבגרויות בתיכון (גם בתנ"ך), כל תקופות המבחנים באוניברסיטה וכתיבת עבודות למינהן, בכל פעם שהתיישבתי ללמוד. ישר היה עולה לי הדחף וכל עוד לא סיפקתי אותו הייתי כבולה. אני עדיין מתפלאת לפעמים איך סיימתי את הלימודים בכלל.
אז כמו בשיר, התיידדתי עם ה"מפלצת".. קצת סוטה, קצת מיוחדת. אני.
