ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם. ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו. ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.
אני אוהבת את שיר השירים, יש שם משהו שמדבר אליי. התיאורים מוחשיים ומוזרים כאחד, מרגשים אותי.
אני רוצה אהבה, כזו שתמלא את כולי, לב וגוף. לא חצי אהבה ואפילו לא שלושה רבעים ממנה, את כולה. ואי אפשר להתחיל אפילו להסביר מהי אהבה בעיני. אבל נדמה שהיום קשה למצוא אותה בשלמותה. היא מופיעה בכל מקום, בכל אדם, אבל בחלקים בלבד. לפעמים יש שם אהבה פיזית, לפעמים היא אהבה חברית או אהבת נפש ולעיתים תהיה אהבה אכפתית ודואגת. ובין כל האהבות הללו איבדתי את עצמי.
וכשכבר דפקה על דלתי לא קמתי. ואולי זה מתוך הפחד. חמקה ממני האהבה, אותה אחת המלאה והשלמה, ואני כעת אחריה. מנסה להיאבק בעייפות ולחפשה.