חיוך תמים

קפצו  לי עכשיו מחשבות הרסניות לראש, מנערת אותו חזק וזה עוזר אבל קצת. הרי הן ישובו, אם לא עכשיו אז מתישהו. יודעת שאסור להסתכל אחורה, להגיד מה היה אז ומה היום. הרי אני עצמי הייתי אז אחרת והיום אדם שונה, משופר, או לפחות כך חושבת. ואולי לא באמת? אולי התקלקלתי? 

לא, לא, לא. אני אחרת. טובה יותר לעצמי היום. ומה שיש היום הוא טוב יותר לי. כן, כך חייב להיות. אחרת לא למדתי כלום בחיי. 

שוב מנערת את הראש והולכת לישון. מחר יום חדש.