חיוך תמים

אני לא טיפוס רגשני במיוחד, לפחות לא כלפי חוץ. מבפנים אני מלאת רגשות, דמעות וצחוק. 

פתאום נזכרתי בו, כבר עברו הרבה שנים מאז שנפרדנו. אבל כמה זכרונות צפים לי שוב בראש ועושים לי נעים. 

איך כשהיינו יחד במיטה, כשהיית בתוכי, היית מתרגש. "עכשיו אנחנו אחד" היית אומר. 

כשנרדמת באמצע הסרט, על המזרון ברצפה עם כל המשפחה, התעוררת לרגע, רק בשביל להגיד "אני אוהב אותך" ולהירדם שוב לידי. 

את ההרגשה הזו שהייתה לי איתך. כשהייתי מתעוררת בבוקר והלב שלי היה מלא על גדותיו, עד שלפעמים היה קשה להבין זאת. 

אז לא, אין חרטות. אבל לפעמים נחמד להיזכר בדברים הקטנים האלו.