Let my people go!

ויש לי כבוד של ערבי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם לנקודה בסוף משפט מגיע את הכבוד שלה.

יום הורים אצל הבת.

כל ההורים מתיישבים במעגל גדול מסביב לכיתה, על השולחן במרכז כל מיני קלפים טיפוליים, המורה מבקשת שנסתכל על הקלפים ונבחר קלף אחד שאנחנו מזדהים איתו ומאחלים לילדה שלנו ואז נציג את עצמנו נגיד ההורים של מי אנחנו ונסביר למה בחרנו בקלף הספציפי הזה.

ואז עושים כמה דקות סבב של הצגה עצמית פלוס למה בחרתי את הקלף. 

אחר כך מגיעים  החלק של ההסבר על תכנית הלימודים, על התנאים, על האפשרויות. רגע לפני סיום היא מניחה על השולחן במרכז מעטפות עם שמות של כל ההורים.

כל ילד בחר קלף מתוך הקלפים שהיו על השולחן בתחילת הפגישה שמתאים לכל הורה שלו. 

אני לוקח את המעטפה עם שמי, בתוכה, מחזיק מפתחות עליו מוטבע הקלף שהילדה שלי בחרה עבורי.

הכח להתגבר על הכאב.

תחילת כיתה ז', בית ספר אזורי של המון מושבים שאליו הגענו מבית הספר הקטן במושב.

פתאום אנחנו בכיתה של 40 ילדים כשמתוכם אני מכיר רק 5 ילדים שגדלו איתי וגם הם לא החברים הכי טובים שלי.

שיעור התעמלות. בנים ובנות בנפרד, באיזשהוא שלב לקראת סוף השיעור, אנחנו כמה בנים מהכיתה החדשה יושבים על החומה הנמוכה שמקיפה את מסלול הריצה וכיאה לשיחת בנים של ההתיישבות העובדת, הויכוח הוא על איזה טרקטור יותר טוב, ג'ון דיר או מסי פרגוסון והשאלה שעוברת בין כולם היא איזה טרקטור יש לכם בבית?

לא זוכר כבר מה היו התשובות של האחרים.

רק זוכר את התשובה שלי. 

יש לנו מסי. 

שיקרתי.

לא היה לי אומץ להגיד שאין לנו טרקטור ואין לי אבא.

מפשפש בבוקר בארון לחפש מטריה, איכשהוא לכל מיטריה יש את הסיפור שלה, איך הגיעה ואיפה טיילה.

ובימים של מלחמה נזכר בחנוך לוין ובמחזה שלו.

 

 הפרידה

 

[רציף תחנת רכבת. חייל ונערתו.]

 

חייל הרכבת יוצאת בעוד חמש דקות.

 

[פאוזה.]

 

מה זה, את בוכה?

 

נערה אני בוכה? אתה מצחיק, אני אף פעם לא בוכה.

 

חייל תַראי לי את העיניים שלך.

 

נערה אבל מה פתאום שאני אבכה?

 

חייל אני לא יודע. יש בחורות שבוכות כשהחבר שלהן החייל עולה לרכבת.

 

נערה משונה, לא?

 

חייל כן, אני שמח שאת לא מאלה.

 

נערה אה, איתי זה בסדר. אני שומרת על עצמי.

 

חייל גם כשהרכבת תזוז אני לא רוצה שתבכי.

 

נערה אני לא אבכה.

 

חייל ואף פעם לא, יקרה מה שיקרה.

 

נערה אתה באמת לא צריך לדאוג בקשר לזה.

 

חייל מבטיחה?

 

נערה מבטיחה.

 

חייל שלא תבכי?

 

נערה אף פעם לא.

 

חייל אפילו אם...

 

נערה גם אז לא.

 

חייל למה לא?

 

נערה מה?

 

חייל למה לא?

 

נערה רגע, אתה רוצה ש...?

 

חייל לא, אני רוצה שלא. מספיק שאוהבים בלב.

 

[פאוזה.]

 

מספיק שאוהבים בלב, באמת.

 

[פאוזה.]

 

לא?

 

נערה כן בטח.

 

חייל ואת אוהבת אותי בלב, לא?

 

נערה כן, בטח. אתה בטוח שהרכבת יוצאת בחמש?

 

חייל ככה כתוב בלוח.

 

[פאוזה.]

 

ואת לא צריכה גם להפסיק לרקוד או ללכת לקולנוע בגללי.

 

נערה זה יהיה בסדר.

 

חייל אני מתכוון בכנות, אני לא רוצה שתשבי כל הימים בבית ותחכי למכתבים ממני.

 

נערה אבל אמרתי לך שזה יהיה בסדר.

 

חייל מה בסדר?

 

נערה הריקודים והקולנוע.

 

חייל אני שמח שאת מבינה כל-כך.

 

נערה אני בסדר, מה? אני לא מהאווזות הקטנות האלה.

 

חייל את מאה אחוז.

 

[פאוזה.]

 

ובכל זאת הייתי צריך לבקש מאוסקר שידאג לך.

 

נערה חמוד שלי, אני כבר ביקשתי.

 

חייל אָה?

 

נערה מאוסקר וגם ממַקס.

 

חייל כן? טוב עשית... בחורים נהדרים...

 

נערה אוסקר רוקד נפלא.

 

חייל צאי לבלות ואל תחשבי הרבה...

 

נערה ומקס קנה אוטו!

 

חייל תוכלו לצאת לטייל... אביב...

 

נערה זה יהיה נהדר!

 

חייל עוד הערב... לקולנוע...

 

נערה אוסקר כבר קנה כרטיסים!

 

[צפירת קטר.]

 

חייל הרכבת, אני מוכרח לעלות.

 

[מחבק אותה במהירות.]

 

תשמעי, אם יקרה משהו... את יודעת... תבטיחי לי שתשכחי... שתשכחי...

 

[יוצא. פאוזה.]

 

נערה מה הוא אמר?

 

https://www.hanochlevin.com/texts/2924

 

 

 

 

 

סגרו את אבו חסן לרגל שיפוצים. 

לא סבלנו מספיק מהמלחמה הזאת?

 

https://www.ynet.co.il/blogs/392dayswar

"טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה"

אלברט איינשטיין.

 

- מה הסיבה מספר אחת לגירושין?

- נישואים.

 

מזל טוב לחבר שהודיע שהוא מתחתן פעם שלישית עם אותה אישה. 

החלק הרע: אין החזר על מתנות מחתונות העבר של הבחור. בשפה המקצועית קוראים לזה לשים כסף רע אחרי כסף טוב.

החלק הטוב של הדבר: נרשמת בקרב החברים מוטיבציה גבוהה למסיבת רווקים בלי לפסוח על שום סעיף.

 

 

 

 

 

 

מושבניק אחד זכה לביקור של מלאך מגשים משאלות.

- "יש לך משאלה אחת, אני אגשים כל דבר שתבקש, רק קח בחשבון דבר אחד, מה שתבקש אני נותן לשכן שלך כפול"

חשב וחשב המושבניק ואז ענה למלאך.

-"תוציא לי בבקשה עין אחת"

מי הכדורסלן הגדול ביותר בכל הזמנים.

1. האינסטגרם הזה ממכר. הנבלות האלה מהר מאוד מבינים מה הסם שלנו, מה ואת מי צריך להראות לנו.

2. האם כל קריינות סמכותית של איש מבוגר באנגלית תמיד אמינה ? זה נשמע כל כך אמין עם הקול של הזקן הסמכותי הזה והעצות שלו על 5 דברים  לזוגיות, התמדה, כיבוש נשים, הצלחה בחיים. מעניין אם זה היה בקריינות של אישה עם קול צפצפני ציפי שביט סטייל זה היה עדיין נשמע כל כך משכנע? שנאמר, נכון, לא נכון - חרטט בביטחון.

3. הרבה מהסרטונים שמראים לי זה על כדורסל מה NBA (זה מצליח להשתחל בין כל הסרטונים של נשים בנות 40 פלוס בביקיני וברור לי שיש איזה נוסחה מנצחת של היחס בין ציצי לכדור) בזמן האחרון בעקבות צירוף בנו של לברון ג'יימס ללוס אנג'לס לייקרס עלתה ביני לבין עצמי מי השחקן הטוב ביותר בעולם, (ויכוח ישן בעולם הכדורסל) עד לפני חודש בכלל לא היתה שאלה מבחינתי - מייקל ג'ורדן ואין אחר, ווינר אמיתי, לא מתלונן, פייטר, גבר. לברון לעומתו קצת בכיין, עובד קשה אבל יש  משהו מעצבן בהתנהגות שלו הרבה פעמים. 

בשאלה מיהו ה G.O.A.T יש  את הטענה שלברון הוא היחידי בהיסטוריה שהצליח לחזור מפיגור של 1-3 בסדרת הגמר וזה דבר בלתי יאמן. בראש שלי התשובה היתה - בסדר, חזר מפיגור,  אבל ג'ורדן לא היה נותן לזה לקרות בכלל. 

למי שלא יודע, החל מהשבוע גם הבן של לברון ג'יימס, ברוני ג'יימס בן ה 20, משחק איתו בלוס אנג'לס לייקרס (שחקן חלש מאוד שבתנאים אחרים כנראה לא היה מגיע אפילו לליגה הישראלית, אבל לאבא זה היה חשוב, ואבא סידר ובכלל מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה)

לברון מכווין אותו, עוזר לו, קצת צוחק עליו באימונים והיה לו חשוב מאוד שהבן שלו ישחק איתו. 

חזרה למייקל ג'ורדן - ילד טוב, משפחה קשה אך מאושרת, אמא דומיננטית שישבה עליו ודאגה לקריירה של הבן שלה מהרגע הראשון. (למי שלא ראה, ממליץ בחום על הסרט "אייר" סרט על נעלי אייר ג'ורדן ואיך נייקי, חברה קטנה של נעלי ריצה, הפכה למפלצות נעלי כדורסל ומותג אייר ג'ורדן, סרט על מייקל ג'ורדן בלי ממש להראות את מייקל ג'ורדן, יותר את אמא שלו)

לעומתו לברון, מאיפה הוא הגיע? אמא ילדה אותו בגיל 16, אבא אסיר שלא היה מעורב בגידול. נדדו בין בתים, לא היה כסף לשלם חשבונות בסיסיים, בסוף הוא גדל בבית של המאמן שלו שהיה המשפחה האמיתית שלו וכנגד כל הסיכויים הגיע להיות כוכב NBA. 

אין לי תשובה חד משמעית מי הגדול ביותר, לטעמי ג'ורדן עם הרבה יותר סטייל, מחונך, הכל לפי הספר, תיכון, כוכב מכללות, בחירה רביעית בדראפט שרק נתנה לו יותר מוטיבציה, כוכב NBA, שנים ראשונות קשות עד שהגיע צוות מנצח סביבו לסרייה של אליפויות. מצד שני יש את לברון, שלפעמים משחק מגעיל, אנטי כדורסל מבחינתי, אבל להגיע לאן שהגיע מהבור שהוא היה בחיים. זה הגדולה שלו. 

ואני חושב על פרנקי המאמן שאימץ את לברון בגיל צעיר ושם אותו יחד עם הבן שלו ועל המשפט של הרב קרליבך "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו"

 

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1

 

 

 

לפני כמה חודשים היה לנו מפגש של חברים מהצבא, כמה מאיתנו נפגשים פעם בשנה באזכרה שלא כולם מגיעים אליה,  אבל השנה אירגנו מפגש של כל הצוות בבית של אחד מהחברים ככה שיצא שפגשתי חבר שלא ממש ראיתי מעל 20 שנה. מפה לשם, כל הערב ישבנו ודיברנו, משלימים פערים, ואז מתברר שיש לנו מכר משותף, (אני מכיר אותו מילדות, והחבר מכיר אותו משנות העשרים המאוחרות) היום הוא סוג של מטפל/מנחה שקצת סילף את הביוגרפיה שלו על מקום הולדתו והיכן התחנך ומחרטט בביטחון לכל מי שמוכן לשלם.

ואני מספר לחבר מהצבא על זה שהוא מחרטט את כל העולם בביוגרפיה שלו ואז החבר אומר לי:  "לכל אחד, יש את השריטה שלו" 

 

לפני יומיים קראתי פוסט בפייסבוק שבו מי שכתבה את הפוסט נשאלה איפשהוא, "מה הפצע שלך?".  וואוו, איזו שאלה בראיון עבודה, בדייט, בינך ובין עצמך. 

אני יודע מה הפצע שלי. אני יודע איזה דרייב הוא נתן לי. לאן הוא לוקח אותי במסע הקצר שיש לנו על פני האדמה. 

אני מכיר את השריטות שלי או לפחות חושב שמכיר (ואוי ואבוי לעובד אם הוא ישלח מייל עם שגיאת כתיב, גם עם הוא ערבי). 

אין איזה סוף מתוחכם לפוסט הזה, אני חושב, ואולי אני טועה, שאחת החוכמות בחיים זה להכיר את הפצעים שלנו, את השריטות שלנו, את הפגיעות שלנו לחבק אותן, לאהוב אותן, לסלוח לעצמנו עליהן כדי שנוכל לחיות איתן בשלום ולהשתחרר מהן בעת ובעונה אחת. 

 

מדי מכדי לעשות מנוי.

אבל יש נשים (אחת ממש צמודה אלי עכשיו בחוף הים) שהגוף שלהן זה פשוט בזבוז של גוף על גיל המעבר.

 

אין תמונה.