"וואוו....טוב, זה סיפור טראומה.. (מצביע על תמונה בקיר)
"לא שם זין" אני שחקן צעיר, בא לאודישן. כל המדינה עשתה אז.. עשו מהספר של דן בן אמוץ סרט. שמואל אימברמן ביים. חיפשו, חיפשו, ענת וקסמן נבחרה כבר לתפקיד, מחפשים, מחפשים ואני עובר אודישן אחד ואודישן זה.. ואומרים לי, קיבלת. אני בעננים, תפקיד ראשון, תפקיד ראשי ועוד היה, וואוו, זה... נכה וזה.. סרט קולנוע, ספר של דור שלם. אושר. אה.. בה.. בה .. לא, אני מספר את זה בקיצור. קראו לי: "אנחנו צריכים ש..." נתנו לי זר פרחים..ו.... כפיצוי. "תשמע דרור, חשבנו על זה, ואתה נהדר, אתה פשוט נהדר" וזה וזה וזה. "הרגשנו ש..." לקחו את איקה זוהר, איקה זוהר שיחק את זה בסוף. אני זוכר שיצאתי מהזה וחיפשתי את הפח הכי קרוב להניח את זר הפרחים"
"אתה מאוד זוכר, מי פתח לך דלתות. אבל אתה לא פחות זוכר מי האנשים שסגרו לך. מי אמר לך "לא", מי לא האמין בך.
דרור קרן בפגישה עם רוני קובן בעוד לילה של נדודי שינה.
אחר כך נרדמתי. לא אלמן ישראל.
