יושב עם חבר ברכב שלו.
באנו בשני רכבים ונפגשנו לפני שעה לפגישה חשובה בקרית הממשלה ויש לנו עוד כמה דקות לפני עוד פגישה חשובה בעיר אחרת עם עוד גוף ענק שאנחנו כבר בסגירה איתם - הוא רואה שאני מדוכדך כבר תקופה מאז שנפרדנו ואומר לי: "מה יש לך? מה אתה עצוב כל כך? אם אני הייתי מתגרש, לא הייתי בכלל עם חברה ולא בת זוג. כל יום הייתי הולך ומזיין מישהי אחרת"
פתאום, משום מקום, משהו בי נזכר בסיפור שסיפרה לי גרושתי פעם, על טיפול לזוג שהיה במצב רעוע והגיע אליה לקלינקה ואני מתחיל לספר לו: עוד משפחה בשלבי פירוק כלשהם, האבא והאמא מגיעים לטיפול אצל גרושתי, יושבים על הספה מולה.
משפחה עם שלושה ילדים, ילד אחד עם פיגור כלשהוא, נסעו יחד כולם ברכב, בצומת הכניסה ליישוב בו הם גרו, הם עשו תאונה, כולם יצאו ללא פגע מלבד הילד עם הפיגור שנהרג בתאונה.
ובטיפול האבא מספר שמכל הילדים שיש להם, אותו הוא הכי אהב, "אותו, הכי אהבתי"
והשותף שלי מקשיב לסיפור, ואז אני אומר לו: "מכל הנשים שהייתי איתן בחיים, אהבתי אותן, אותה הכי אהבתי"
אותך הכי אהבתי ואני עדיין אוהב.
