לאן הלכת אהובתי?
אני ממש לידך
איפה האמא, האמא שלי?
אתה מזמן לבדך
מה עם השמש הטוב והרך?
שקע כמו שזרח
אם כך ספרי לי, ספרי לי אם כך
הכל סופר ונשמר תויק ודווח.
אני שומע שוב פרשים
אינך שומע דבר
וריח מר עולה מן הרעשים
והוא ילך ויגבר
מדוע קר לי, קר לי כל כך?
זה לא מאד מסובך
את מוכרה לי אבל רחוקה
אתה ליד עצמך
אני ממש לידך
אם זהו רק תרגיל
זה אכן תרגיל מוצלח
השמיים צבועים וניל
האופק מפויח
הכל חוזר אדום יותר
מן השוחות ובצריחים
אמרי, האם אנחנו מנצחים?
מתי בדיוק כל זה מתרחש?
בזמן שכתבתם שירים
ומה איתם, אם כבר מדברים?
נותרו למי שזוכרים
אם כך בעצם דבר לא קרה
אם כך הכול כשורה
תמיד היית עשוי לפשרה
אתה שובר את ליבי, אני ממש לידך
אם זהו רק תרגיל זה אכן תרגיל מוצלח
השמיים צבועים וניל
האופק מפויח
הכל חוזר אדום יותר באלונקות ובפרחים
אמרי האם? אמרי האם?
לאורך הגדה שועל ותיק ילל
מפקדים גלויי- מגף נפלו להתפלל
הרוח האילם הלם
ילדה חמקה מן המסגד
החושך התאסף ולא ירד.
בייבי.
לפי כללי הטקס בשלב הזה היינו אמורים להיות כל אחד בריבאונד סוער, משכיח, מטביע יגון ומקהה רגשות.
רומן של אנשים מבוגרים שהגיע לסופו עם פסקול וזכרונות מרגעים קטנים כמו ירידה לאיילון במחלף ראשון, מספר לך בטלפון שעשית אותי חרמן על החיים (מאז גיל 11 לא ממש חשבתי שמגיע לי).
אבל בחיים הכי מוזרים EVER כמו בחיים הכי מוזרים EVER כל מה שיכול להשתבש משתבש, וכל מה שיכול לאתגר מאתגר.
מדברים, שואלים, (בעיקר אני) כמו שני תלמידי ישיבה מתמסרים לדף גמרא, מעמיקים, מדייקים סיפא ורישא של יחסים כמו טיפות שמחלחלות בעומק הסלע סקרניות מה יקרה שיגיעו לפעפע במעיין.
השעה 23:43 סיירת מטכ"ל הפרטית שלך סיימה ביממה האחרונה את שתי המשימות שלה בנחישות ובהצלחה יחסית. (טוב, מודה, את צודקת, שכחתי מלח גס)
לילה טוב בייבי.
בלי הבטחות. את החיים בונים עם הצפרניים.
מייחל.
לנצח.
