באותו הלילה,
כבר היה חשוך,
שתינו בירה בבאר ההוא,
עם הברמנית שהזהרת אותי לא להסתכל עליה,
אמרת שאת לא מסכימה,
היא קצת עשתה עיניים,
אולי כחלק מהעבודה שלה.
לא הסתכלתי עליה,
רק עלייך,
טובע באישונייך.
באותו הלילה,
כבר היינו שיכורים מעט,
הלכנו בקו עקום לעבר הים,
התיישבנו על שובר הגלים,
על סלע, ממש ליד המים,
מתנפצים על הסלע,
מרטיבים,
נוגעים ברגלייך,
מבריקים אותן באור הירח.
כשאחזתי במותנך,
חזק טיפה, הסתכלת עליי טיפה מופתעת.
משכתי אותך אליי,
קירבתי את גופך לגופי,
מילימטר מפריד משפתינו,
לשוני עוברת על שפתייך,
שיניי נוגסות בשפתך התחתונה,
טועם אותך.
באותו הלילה,
אור ירח חלבי מעלינו,
את ערומה לאורו על הסלעים החלקים,
מבריקים ממים,
אני חוקר את גופך בלשוני,
מושך את ראשך לכיוון איברי,
איך מצצת אותו,
הדהמת אותי,
התמסרת כולך,
כולו בפיך,
אפילו את הביצים הכנסת.
הרגשתי חום עוטף את כולי,
צבטתי מעט בפטמותייך תוך כדי,
הרגשתי אותך קופצת.
כשאמרתי לך "די",
סובבתי אותך כשישבנך מורם אליי,
סטרתי לו קלות בידי,
שאלתי אותך אם זה נעים
אמרת שזה כואב טיפה,
נישקתי אותך היכן שאדום,
ליטפתי, הרגעתי את הכאב.
כששמעת את חגורתי שועטת לעברך,
טופחת בחוזקה בין רגלייך,
מתנגשת במצבור חום ורטיבות,
מפזרת מן הרטיבות הזו על ישבנך כשאני מכוונה אליו.
כשטעמת עצמך מהחגורה,
ענדת אותה לצווארך,
זוהרת כמו פיה באור החיוור של הירח אשר השתקף מהים.
אוחז ברצועת החגורה,
נוגס בין רגלייך,
מלקק,
מוצץ את דגדגנך,
גנחת בקול,
אמרת שזה טוב.
באותו הלילה,
כשאת על ארבע,
פנייך מופנות אל הים, הגלים מתנפצים בסלעים מול עינייך
אני חודר אלייך,
מעט חזק,
מתנפץ בישבנך כמו אותם גלים,
כל התנפצות מוציאה ממך התנשפות,
את אמרת שאת לא רוצה שאפסיק,
לעולם.
באותו הלילה.
כשידי מעסה את דגדגנך,
איברי בתוכך,
את באקסטזה,
נושכת את שפתייך,
כשהתפרצתי בתוכך,
כמו גל שאין סלע אשר יחסום אותו,
הידעת?
הידעת מה אני מרגיש?
מה יש בלבי כלפייך?
איזה רגשות שמורים רק לך?
הידעת?
כמה את יפה בעיניי?
כמה קולך נעים באוזניי?
כמה מבטך משכיח ממני?
הידעת?
כמה שפתייך טעימות?
כמה צווארך מריח טוב תמיד כשאנחנו נפגשים?
כמה גופך מזכיר לי תיאורים על עלמות חן בסיפורים שקראתי?
כמה נעים לי ללטפך, כשראשך על חזי,
מסתכלים על הירח והכוכבים,
בלילה ההוא.
ידעת?
