מה יש בה?
באינטרקציה המינית בין פיך לאיברי,
מה סוד הקסם שנוצר כשלשונך מטיילת עליו?
מדוע התחושה כל כך ממכרת?
הייתכן שזה בכוונה?
אולי בין היתר פיך נועד גם כדי לעטוף אותי בחמימות,
גרונך עוצב גם כדי להכיל את איברי בתוכו,
שערך נוצר מספיק חזק על מנת שאוכל לאחוז בו,
לחייך מותאמת באופן מושלם לכף ידי כדי שאוכל להחזירך למוטב כשאת סוררת,
ישבנך מוחמא מהאדמומיות שחגורתי משרה בו,
ידייך נראות כאילו נועדו להיצמד אחת לשנייה במסקינגטייפ.
יכול להיות שכל זה נועד?
אני ואת?
צירוף המקרים גדול מדי,
קשה לי להאמין שאני עושה שימוש לרעה בגופך,
שנועדנו לחיות בתוך מסגרת עשויה וניל,
ואם כך,
מדוע את כל כך נהנית מזה?
מדוע גופך רוטט כמו שלא רטטו גופותיהן של הבחורות האחרות?
שלא ידעו את הצלפותי,
שידי לא סטרה להן מעולם,
שגרונן לא נחדר באגרסיביות על ידי איברי,
המיסיונריות האלה רטטו אך לא כמוך.
אני חווה תענוגות עילאיים ואני בטוח שגם את.
כנראה כך נועדנו להתענג,
לתת פקודות,
לציית.
בדרך שתיראה אולי מוזרה למתבונן מן הצד,
אכזרית,
אף משפילה.
לא יבינו את ההכלה,
לא יבינו את הסיפוק שבענישה,
את העונג שבחינוך,
את הרגשות שניתן לחוש, כמו חוט רוחני שמחבר בין שנינו כשישבנך מוצלף שוב ושוב.
טוב לי כך,
להוא שלועס גרביונים מדיפי ריח טוב בדרכו,
לכל אחד צריך להיות טוב בדרכו
גם לכספומטולאסלה האנושיים.
לא רוצה שזה יפסק,
אין תענוג שיעלה על הרגע הקסום שנוצרת בו ההכנעה,
מרגישים אותו באוויר,
מילה לא נאמרת,
רחש לא נשמע,
אך הכל בך משדר זאת,
את ההתמסרות.
תמיד אהנה לפסק את רגלייך בכוח,
לשמוע זעקות הופכות לאנחות,
להרגיש את גרונך לוחץ על איברי,
לראות גוף נרתע מכאב ורוטט מעונג,
לראות את עינייך משדרות לי חוצפה,
להמיר את המבט לכניעה,
ללטף את גופך,
להצליף בו,
לנשק,
לסטור.
הכל בך טוב,
הכל איתך טוב.
אני אניח את השאלות הרות הגורל בצד כרגע,
כדי שאוכל ללמד אותך נימוסים והליכות,
עכשיו אני רוצה שתלכי יפה בקו ישר עם ספר על הראש ופלאג עמוק בישבן האדמדם שלך!