SERENITY

יש משהו בטבע,

לא רק ציוץ הציפורים,

לא רק השמש שמבצבצת מבין ענפי העצים ויוצרת פסי אור על האדמה לסירוגין,

לא רק ריח האדמה,

לא רק תחושת החספוס שבקליפות העצים.

אני דווקא אדם ביתי,

נהנה מהנוחות,

החמימות,

השליטה בטמפרטורה.

אבל בטבע אני אוהב את הדרך שבה דברים קורים,

את תחושת האי ודאות,

אולי מעט פחד שמעורר ריגוש,

הדרך שגופך העירום נראה באור היום הטבעי.

כל כך שונה מהאור המלאכותי בדירה,

איך שראשך מסתובב מכל רעש,

החשש שיעבור מישהו,

יסתכל עלינו.

כבר נסענו מספיק רחוק,

ידיי כבר משועממות מההגה.

אני עוצר ליד עץ גדול,

אני יוצא מהרכב,

ניגש לצד שבו את יושבת,

פותח את הדלת,

מוריד את חגורתי,

את יושבת במושב,

אני שם את החגורה על צווארך.

אני מושכך ברצועה אל מחוץ לרכב,

את קמה,

מתחילה ללכת אחרי,

"על הברכיים" אני אומר בשקט,

את יורדת על ברכייך.

אני מוריד ממך את חולצתך,

את בלי חזייה,

אני מושך את רצועת החגורה שמתהדקת על צווארך,

את מתחילה להיחנק,

"את רוצה שאני אשחרר את הרצועה קצת?" אני שואל,

את מהנהנת בראשך,

אני מקרב את פנייך אלי,

סוטר ללחייך בחוזקה,

"תבקשי את זה בצורה מנומסת! אל תהנהני כמו ילדה קטנה!" אני גוער בך.

אני משחרר מעט את לחץ הרצועה על צווארך,

"תבקשי!" אני מצווה,

"אפשר בבקשה שתשחרר אותי?" את שואלת,

אני מחזק את הלחץ מעט,

מסתכל בעינייך,

סוטר שוב על לחי ימין שלך בחוזקה,

"זה לא קרוב אפילו" אני אומר.

עינייך מביטות בי,

דמעה מתחילה לזלוג מעין ימין מטה לכיוון הלחי האדומה.

"אני מתחננת אדוני, תשחרר לי את הצוואר בבקשה" את אומרת בקול רועד מעט,

"אני אהיה טובה" את מוסיפה,

"בטוחה?" אני שואל,

"כן, אני אהיה ילדה טובה כמו שאתה אוהב" את עונה לי.

את מרדנית,

ואני יודע שקשה לפעמים לחנך אותך.

אני מרפה את הלחץ של הרצועה,

מפשיל את מכנסיי מטה,

"תפתחי את הפה, ואני לא רוצה להרגיש שיניים!" אני אומר,

יש לך נטייה לנשוך,

כלבה קטנה ונשכנית,

צריך להעמיד אותך במקומך מדי פעם.

אני מחזיק ברצועה,

איברי זקור בפתחו של פיך הפעור,

אני מושך את ראשך אליי,

איברי חודר לפיך.

ידייך מחזיקות ברגליי,

לוחצות כל פעם שאני חודר לגרונך עמוק מדי,

דוחפות אותי ממך.

אני תופס את ידייך,

מצמידן אחת לשנייה וכורך סביבן את רצועת החגורה.

אני מחזיק ברצועה שכובלת את ידייך וצווארך,

מושך אותך אליי,

מרגיש איך איברי נכנס עמוק לגרונך,

איך את נרתעת מעט.

את מנסה לנשוך,

אני מושך ברצועה ואת מפסיקה.

אני חודר שוב עמוק,

יוצא ונכנס.

את מנסה לפעמים להזיז את ראשך לאחור,

אני מושך אותך אליי בחגורה כשאת מנסה לעשות זאת.

רוק ניגר על סנטרך.

גבך מרהיב באור היום המבליח מבין ענפי העצים הסוככים עלינו,

אני אוחז בסנטרך,

"תסתכלי עליי" אני אומר.

את מרימה מבטך אליי,

מסתכלת בעיניי,

אני מוציא את איברי מפיך,

"תגידי שאת נהנית מזה, תבקשי שאמשיך" אני אומר

"לא רוצה, אני רוצה שתפסיק" את עונה.

"את בטוחה?" אני שואל

"כן, אני לא נהנית מזה, ותפסיק!" את אומרת

אני סוטר ללחייך בחוזקה,

"זה לא מה שציפיתי ממך לומר, חצופה" אני גוער בך.

אני מושך אותך אחרי,

פותח את תא המטען של הרכב,

מוציא מסקינגטייפ,

מלפפו סביב ידייך ורגלייך.

אני מרים אותך ומשכיבך בתוך תא המטען,

"כשאשמע את התשובה הנכונה, תוכלי לצאת מפה" אני אומר.

אני סוגר את דלת תא המטען,

עומד לידו,

מסתכל על ציפור מצייצת שנחה על ענף,

אולי מחזרת אחרי ציפור אחרת.

את מקללת אותי מתוך תא המטען,

אומרת שאת שונאת אותי,

מבקשת שאוציא אותך.

אני פותח את דלת תא המטען,

אני צובט בידי את פטמתך,

מסובב,

"הבנת מה ביקשתי שתאמרי כדי לצאת מכאן?" אני שואל,

את מסתכל עליי ולא עונה,

אני סוטר על שדייך בידי,

צובט את פטמתך שוב חזק.

"הבנת?" אני שואל שוב,

"כן" את עונה,

אני מרפה את אחיזתי מפטמתך,

וסוגר שוב את דלת תא המטען.

שוב אני שומע אותך צועקת,

לפתע שקט שורר,

את לא פוצה פה,

ואז אני שומע את זה,

בטון קסום וכנוע,

"אני רוצה לצאת כדי שאוכל למצוץ לך את הזין, תן לי לחזור למצוץ אותו, אני מתחננת, אני רוצה אותו בפה שלי עכשיו"

את אומרת את זה בטון כנוע אך לא רועד,

מעט שבור,

מושפל אך החלטי.

אני פותח את דלת תא המטען,

"את רוצה אותו בפה שלך?" אני שואל,

"כן, הכי בעולם" את עונה,

"אוקיי" אני עונה.

אני מוציא אותך מתא המטען,

משעינך עליו כשישבנך פונה אליי,

אני סוטר לישבנך בידי,

סוטר שוב,

"את כבר תקבלי אותו לפה" אני אומר.

אני משחרר את החגורה מצווארך,

"תפתחי את הפה" אני אומר,

את פותחת את פיך,

אני שם את החגורה בפיך ומהדקה,

מושך את ראשך לאחור באמצעותה.

"אל תצעקי, תהיי בשקט" אני אומר,

אני מפשיל את מכנסייך עם התחתון מטה.

אני מחכך את איברי בלחות שבין רגלייך,

כל כך לח וחם שם,

אני מחכך את איברי בפתחו של פי הטבעת שלך,

הדוק כל כך.

אני מרטיב את איברי בפתח הכוס שלך,

ומחדיר מעט את קצהו,

ואז מוציאו ומעבירו לאחור,

מצמידו לפתחו של פי הטבעת שלך.

אני לוחץ,

דוחף מעט.

אני שומע אותך נאנקת,

לא צועקת.

אני מחדיר את איברי עמוק יותר לתוכך,

מרגיש אותך מתכווצת,

ידייך עדיין מלופפות במסקינגטייפ אך זזות מעט.

את מוציאה קול,

נוהמת,

אני מושך בחגורה שבתוך פיך.

"לא רוצה לשמוע ציוץ!" אני אומר,

אני מחדיר את כל איברי לתוכך,

ומוציא.

אני משחרר מעט את החגורה מפיך,

"את רוצה שאמשיך? אולי את רוצה אותו בפה שלך?" אני שואל,

"לא אל תמשיך, אני רוצה למצוץ אותו" את עונה,

אני מהדק את החגורה לפיך,

"עוד לא תקבלי את זה" אני אומר.

אני מחדיר שוב את איברי עמוק לתוכך,

סוטר לישבנך,

מוציאו מעט,

אני מתחיל לזיין אותך בחוזקה,

פי הטבעת שלך כבר מתרחב,

רגלייך צמודות אחת לשנייה עם מסקינגטייפ אך רועדות.

אני סוטר שוב לישבנך,

מזיין אותך חזק יותר.

"את רוצה שאפסיק? לתת לך למצוץ אותו כמו שאת אוהבת?" אני שואל,

אני משחרר את החגורה מפיך,

"כן, בבקשה, תן לי למצוץ אותו, תן לי בבקשה" את מתחננת,

"ממממ אולי בפעם הבאה תגידי שאת נהנית מזה, כרגע עדיין לא" אני אומר.

אני מהדק שוב את החגורה לפיך,

וחוזר לזיין אותך חזק.

את מצייצת,

נושכת את החגורה.

אני מושך את ראשך לאחור,

מרגיש שאני הולך לגמור בתוכך,

את רצית למצוץ אותו,

אתן לך להנות.

אני מסובב אותך אליי,

מורידך על ברכייך,

מסיר את החגורה מפיך,

מחזירה לצווארך.

"תפתחי את הפה" אני אומר,

פיך נפער למול איברי,

אני מחדירו לפיך,

מזיין את גרונך,

"תהדקי סביבו את השפתיים" אני אומר לך.

שפתייך מתהדקות בחוזקה סביב איברי,

אני מרפה את גופי,

זרעי מתפרץ בתוך פיך,

דוחף את איברי יותר עמוק לגרונך.

אני מרים את ראשך מעלה,

שולף את איברי מפיך,

"תבלעי הכל!" אני מצווה.

את פותחת את פיך,

מראה לי שהוא מבריק מנוזלים אך ריק מזרע.

"ילדה טובה, תתלבשי ובואי לרכב, הולכים" אני אומר.

אני משחרר את המסקינגטייפ מידייך ורגלייך.

משחרר את החגורה מצווארך,

מסתכל על הטבע הזה,

הוא נחמד לפעמים.

אני מתיישב באוטו ומפעיל את הרדיו,

בואי כבר, יש שם שיר שאת אוהבת.