רוכב מהר,
הצליל המונוטוני מתנגן בדואט עם הלמות לבי,
אוויר קר חותך את לחיי כסכין,
לאן אגיע על מרכבת האניס הזו?
אני נסחף,
אני חד,
אני לא כאן.
המלצות לא הוליכו אותי לאבדון,
ניסוי וטעיה הוליכו אותי לפה,
רגליי עייפו,
ידיי רוצות לחוש את רוך עורך בין אצבעותי.
עיניי בוהות קדימה,
ערפל עמום,
לא יודע אם צופן לי משהו או לא.
בכל זאת אמשיך,
רוצה לשמוע את הצלילים את המילים,
לראות את הצבעים, את פיתולי גופך.
גופי מתכסה זיעה,
זכוכית בידי,
שריפה מתקתקה בגרוני.
אני לא כאן,
אולי אני גם לא אני,
אהיה איתך בזמן אחר,
לא אסכן אותך במפגש אכזרי.
ארכב לבד לתוך עולם של חלומות,
חבל שהצטרפתי לרכיבה הזאת,
אני מרגיש שאני מתגעגע,
ראשי סחרחר.
מעניין מה את עושה עכשיו,
איך את מריחה?
אני רוצה שפתיים רכות בין שפתיי,
בידי זכוכית, ריח אניסי חריף בוקע ממנה.
תישארי ילדה טובה בינתיים,
תסתכלי במראה ותביני למה אני כל הזמן אומר שאת כל כך יפה.
אני לא כאן,
יותר מדי אניס,
גם זה קורה.
