לפני 11 שנים. 22 בספטמבר 2013 בשעה 20:31
הלכתי לשטוף צבע מהשיער
דחפתי אצבעות פיזרתי
ניערתי ערבבתי בחוסר סבלנות
ואז פתחתי לרגע עיניים
המקלחת הקטנה שלי
נראתה כמו זירת רצח
נתזים, נתזים על הקירות
על הכיור על הוילון
ואני
עומדת בתוך שלולית של דם
נחלים של אדום
על הבטן ועל הרגליים
הכול בדרך לשום מקום.
עצמתי שוב עיניים בחיוך
מי אמר שאי אפשר למות
כל יום מחדש.
לזה אני קוראת רומנטיקה.
עמדתי שם והקשבתי לשקט.
*אף פעם לא הבנתי את חגיגת החיים
אז תחסכו ממני..
