סרטן הגדי

חוזר מהדרום עם מתנה שקניתי לעצמי. ארוזה בתוך תיק. חלום ישן שחשבתי שויתרתי עליו.בפליייליסט שיר שהוא הדבר הכי טוב שיצא מהפח אשפה שנקרא סדרות של מארוול.

אני שונא ימי הולדת. בטח את שלי. אני לא אוהב לקבל מתנות. לא יודע איך לקבל מתנות. לא אוהב הפתעות . ואולי בגלל שטרם הופתעתי. וזה לא אתגר. אני באמת לא אוהב את זה.

אי שם בסביבות 2012 מינוס פלוס בוב דילן פעם עלה לקבל פרס הוקרה על מפעל חיים. באיזשהוא טקס . כבר לא זוכר איפה. עולה לבמה קמוץ וקפוץ. כל שפת הגוף שלו שידרה שהוא לא רוצה להיות שם. לא הישיר מבט .מלמל חצאי מילים. לא היה מובן. היה נבוך מעצם המעמד. רק רצה להסתלק משם. כעבור כמה שנים כשקיבל את פרס הנובל לספרות ב2017 כבר לא טרח להגיע. רק שחרר הודעת התנצלות על התחייבויות קודמות.

וחלילה לי על ההשוואה להוד רוממותו אבל גם אני לא אוהב להיות במקום הזה. של מסמר הערב. של הסיבה. להיות זה שנאלץ להיות במרכז. לא בחתונה שלי. לא בימי ההולדת שכן נכפו עלי. פשוט לא.

אני פשוט עובר על זה הלאה. היה ונגמר. זה רק עוד יום.מחשב את קיצי לאחור עוד מימי קדם. עוד משחר נעוריי. לא מכיר אחרת. ילד מזדקן.

מותו של אבא הדליק לי סוויצ' שהיה כבוי. ניתב אותי לעובדת החיים הפשוטה. אני רוצה למות צעיר ואם אי אפשר לחיות לנצח..תן לי למות צעיר . לחיות על מסך 75 אינצ' ולבדוק מה עוד נטפליקס יכולה לחדש לי. אני רוצה למות מאקסטרים. את זה שאני עושה היום. ואת זה שעוד אמשיך לעשות. היו לי אין ספור דיונים ויכוחים עם אבא שלי. אתה אולי לא מבין את זה. אבל זה כבר הקבר שלך. פשוט יש לו ארבעה קירות. 3 כיווני אוויר ו75 אינצ' של טושיבה. אבל זה עדיין הקבר שלך. בוא ניסע לראות אריות באזור המחיה שלהם בקניה. הוא נראה את עונת ההזדווגות של הלוויתנים בנורווגיה בסתיו. הוא נטוס לעיר שורשיך באוקראינה. אבל הוא סירב להכל.

 היה לי מכר מפה. מי שמכיר מכיר. כבן חמישים פלוס. איש אשכולות ואיש שיחה מרתק. הוא זיין נשלטת בת 18, קיבל דום לב ומת. וככה אני רוצה למות. פחות או יותר. לא להגיע לגיל 70 80. לחיות על מסך 75 אינצ' ולבדוק מה עוד נטפליקס יכולה לחדש לי. אני רוצה למות מאקסטרים. את זה שאני עושה היום. ואת זה שעוד אמשיך לעשות. 

אז מזל טוב ילד מזדקן. לחיי מה שנשאר. לחיי מוות ראוותני ומיותר. לחיי חיי אדרנלין ואנדרופינים. לחיי כל התשוקות והתאווה. שהרי בלי שתי אלה אנחנו במילא שווים כמתים.

דודו טופז זיכרונו לברכה הגדיר פעם את משבר גיל ה40 במשפט הבא. ההבנה שאתה הולך לחיות פחות ממה שחיית עד כה.

אם ככה ילד מזדקן שלי... לחיי העשרים שנה הקרובים. מי יתן ויהיו יותר מוצלחים מהעשרים שלפני. עליך . 

כאילו הטיזינג לא היה חסר לי מספיק. את שולחת לי תמונת שדיים שלא מוביל וקורצת שהם מחכים לי. כמו כל השאר. 

הרעב לבשר היה שם עם ההמראה. זה אף פעם לא מספיק. וכן. קניתי מתנה. לא לך. לילדה שבך.

ואתמול 5 שעות רצוף שרק אילוצי החיים האחרים שלנו גדעו. ויימשכו מאותה נקודה ביום אחר. 

וזה היה טוב. כל כך טוב. תחושת הסיפוק ההדדית הזאת. הנוכחת. למדת לפשק מולי הרבה מעבר לרגליים שלך. למדת להצהיר בגאון את מה שהיית לוחשת בחדרי חדרים. שאת רוצה. שאקח כשאחזור. שאזיין. שארמוס. שאסשן. שאאנוס.

My simple thing.  איזה דבר את. העפנו את הגינונים מהחלון. את החולין. את השגרה. את המסורות הקטנות. ללא רעשי רקע. ללא רעשים בכלל. הכל נעלם שם .כל מה שהוא מעבר לגבול גזרה של המיטה. כל מה שהוא לא בתדר של הגניחות והאנחות שלנו.שום דבר לא משנה. שם זאת הארץ שלנו. הארץ המובטחת לא פחות. ויכולה לטעות בערבה איילה קטנה שלי. העיקר ששורשיי כבר עמוק בתוכך. 

גולדן רינג עם הצ'ילי פאקינג פפרס  בפאריז.

אני המון שנים פה ולא חשבתי שאני מסוג האנשים שמארגנים פליי.  והנה . ככה יצא.

האמת קצת חששתי שזה הולך להיות עוד ערב מאנצ'י ואני שמח שהתבדיתי. הצורך הבועט הזה שלנו להפגש ביחד ולהסתשן. זה היה חסר בנוף. 

תודה רבה למארחת. מקווה בשבילה שהשכנים נאים בעיניה. :)

ותודה לכל מי שהגיע. יצא בשכרו או יצאה בישבנה. היה מדהים. 

נתראה בסוף אוג'.

אני אידיוט לפעמים. מפגר של ממש. אבל מכור לגוף הזה שלך. לקימורים האלה שאת כל כך שונאת. לתדמית השקופה הזו שאת כל כך מאמינה לשקר שלה. תכנסי כבר לאוטו וניסע. לידיים המנסות להסתיר את המבוכה ממך כשאני משפריץ אותך. את הרגל על רגל שלך כשאת שוכבת רגע אחרי וכל היקום המקביל הזה בינהם.

דייי. דיי עם התירוצים האלה. עם חוסר שעות השינה והעבודה השוחקת והשגרע הכל כך מקוללת הזו. דיי עם זה. אנחנו לא אנשים רגילים ולא בחרנו בדרך חיים כזאת. אז תכנסי כבר לאוטו וניסע. ותשתקי יותר. מחוסרת מילים שכמוך . חסרת בושה וכוונה. מספיק עם המחבואים האלה. עם הסרבנות המזוייפת הזאת.

אני תמיד אנהג. י'נהגת שודים. את לועגת שאני נוסע כמו סבתא אבל אני עושה יותר שעות על הכביש ממך בשבוע ממה שאת עושה בחודש. אבל זה לא האישיו. אני תמיד אנהג. אל הלא נודע. אל הזיקוקים שאת מכורה להם. אל התהום הבלתי נמנעת. כמו פאקינג תלמה ולואיז. אז תכנסי כבר לאוטו .ותסתמי.

אמרו על מאיר אריאל שבכלל לא היה לו רישיון נהיגה אגב שכאשר היה רב עם תרצה והיא הרי היתה מתנקמת בו בזה שלא היתה נכנסת לאוטו כשרצה שתסיע אותו כמו בכל פעם. ולכן תכנסי כבר לאוטו היה בשבילה השיר הכי רומנטי שכתבו עליה. שיר פיוס.

תעצמי עיניים. עלי על השטיח. בלי ידיים קשורות. רוצה שתנסי לעוף גם עם הידיים בלבד. אני לא צריך לקשור אותך. מבט עיניים וכוונה מספיקה. ואם זה לא מספיק יש את היד שלי. שאותה שלושתכם מכירים מספיק. את. העכוז הימני והשמאלי. שימי יד על הכתף שלי כמו הובלה בחדר חושך. תאבדי שליטה . ובעיקר תסתמי. תשמרי את התירוצים לגלגול אחר. החיים קצרים מידי בייבי מכדי שנשתבל לבינוניות שהם מציעים. אני רוצה לזיין אותך בכל יום. בכל יום. עם מחזור ובלי . תכנסי לאוטו כבר.  עומדת שם עם הדמעות של אחרי. מתאוששת. מסדירה נשימה. מנסה לסדר את הראש.לעכל מה שהרגע קרה פה. תשתקי זונה שלי. כנסי לאוטו כבר. וניסע. וזהו. 

לאן נוסעים את שואלת? לאיבוד י'קונטרול פריקית שכמוך. איזה כיף ללכת לאיבוד . דוקטור סוס אמר פעם שאם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים. אבל העיקר יוצאים. אז תפסיקי . כנסי זונה שלי. וניסע.

לא לזוז. ומחטיף עוד ספאנק אחד מהדהד על העכוז שלה. היא שולחת שוב יד ואני זורק אותו החוצה מגבולות הגזרה שלי.

מדגדג עם קצה הכיפה את הכוס שלה. היא נאנקת לתוך השלולית בסדינים ומנסה לשפד את עצמה על הזין שלי אבל אני לא נותן.

ועוד אחד חזק. אם היא בטעות לא הבינה את הרמז. אוחז בצביטה חונקת את המותניים שלה. את הבשר.  יום אחד אביא לך נשיכה שם. חכי ותראי.

עוד סמ פנימה של הכיפה. לאט לאט. וזה מטריף אותה. שיעור בשליטה עצמית. 

היא בדרך כלל שותקת אבל היא מתחננת שאזיין אותה עמוק וחזק . כמו תמיד. כמו שאני רגיל. כמו שאנחנו קשוחים מאז ומתמיד. 

עכשיו הכיפה בתוך הכוס הנוטף שלה ויש עוד דרך ארוכה. לוקח את הזמן . היא רוקעת עם כפות הרגליים וטופחת על המיטה ואני נשאר באדישותי.

עוד סמ פנימה ועוד אחד . לאט לאט. אולי הייתי צריך להפוך אותה על הגב ולשחק בה תוך כדי. לא נורא. 

מצבטים חדשים על הפטמות נמשכות אחורה וספאנק עם הדף זורק אותה טיפה קדימה. משיכה עם הקולר ומחזיר לאותה נקודה.

אני לא דברן גדול אבל מדבר אל הילדה שבה. הזונה שבה. הנשלטת שהיא חושבת שהיא לא שבה.  הפאקינג צעצוע בכל רמח אבריה.

ועוד כמה פנימה. תזיין אותי כבר. נוווווווו. ואני מת על הווווו שלה. הממושך הזה. את הידיים שלה שנשלחות לאלחש את הספאנקים .

מגיע לך זונה? מגיע לך כל הטוב הזה? ועוד אחד פנימה. פאקק כמה שזה קשה. ואני אוהב לאנוס אותה. אני אוהב לזיין אותה עד אובדן הכרה. עד עילפון החושים.

או איך שהיא אוהבת לקרוא לזה. השמדה מוחלטת. מן ריטואל קבוע . בסוף זה באמת סופי. רצח עם התאים האפורים שלה. היא לא זוכרת מה קרה. איך קרה. שהיא אוהבת וצריכה לעשן אחרי זה  ורצוי לבד כדי לעכל מה שהרגע קרה. ועוד אחד פנימה. בשקט בשקט. אוחז במותניים שלה כשאני לא יודע איך אני מצליח להתאפק שלא לדרוס אותה תחתיי.היא יודעת מה יקרה לתחת שלה אם תעיז לזיין את עצמה עלי. 

אני מתכופף קדימה מבלי להכניס יותר ממה שהתכוונתי ושוב גורם לה להילחם באוויר. נהנה לראות אותה מתפתלת ומרביצה ומנסה להניס אותי מקנה הנשימה שלה. ללא הצלחה.

אני כבר לא סופר אבל מכיר את הגוף שלה מספיק כדי לדעת מתי להפסיק. ועוד אחד פנימה. רגישות ונחישות. היא נוהגת לעשות לי לאפ דנסינג על הזין כשאני בתוכה. אני חולה על זה. אני מרגיש שהזין שלי הוא קולומבוס ביבשת של הגוף שלה.  

אני אוהב שהיא ככה. היא יודעת כמה היא זונה שהיא ככה. צעצוע וחור וכל הקלישאות. אבל זה ממש נכון. מגיע לה או לא מגיע לה. לפעמים שולח יד לשדיים הגדולים שלה כדי למחוץ פטמה אחת ולהטעין את עצמי שוב ושוב ושוב.  מגיע לך זונה או שלא מגיע לך? אבל הפעם אני כבר מדבר לעצמי. ועוד סמ פנימה. אחד בלבד. היא לא שומעת בשלב הזה. וזו לא המוזיקה שהכנסנו לחדר השינה. 

אבל מצד שני. fuck it,  היא סבלה מספיק. וגם אני האמת. ונועץ.  

היא הולכת לישון ולא מצליחה לעצום את העיניים.

היא עוצמת את העיניים אבל לא ממש נרדמת.

בדלת סגורה לרווחה. היא לא אוהבת להשאיר את הדלת סגורה לרווחה. שלא נעולה על בריח הטראומה שלה ועל סיבוב נוסף של המפתחות.

מתישהוא בשעות הקטנות אני אגיע. לכי לישון זונה שלי. 

והיא ישנה ומתעוררת. שומעת לא שומעת את הדלת נפתחת חרישית. 

יוצאת לבדוק וחוזרת כלעומת שבאה.

יצאת כבר? היא שואלת .

טרם. לכי לישון. אל תחכי לי.

אתה מגיע בכלל? מעיזה להטיל ספק בצרכים שלי בגוף שלה. בסיפוק האישי שלי בחוסר אונים שלה.

ועובר הזמן. וקשה לה להרדם בידיעה שהדלת סגורה לרווחה. 

בידיעה שאמנם זה סיכוי קטן וקלוש שבקלושים אבל תמיד יש את האפשרות ש...

מתהפכת מצד לצד. מציצה על הצג ונרדמת בין לבין. 

לבסוף היא נופלת שדודה. מותשת על צידה. 

דלת נפתחת חרישית בשעות הכי חשוכות של הלילה. 

לחיצה עדינה של הידית. 

אינספור ניסיונות על הדלת כדי להכין אותי לפריצה שקטה. לבתק את הדלת הסגורה לרווחה.

מוריד מכנס ותולה בשקט מופתי על כסא של שולחן האוכל.

מתקרב בפסיעות של שועל. 

נכנס לחדר הקודש שלה . 

מביט בה ישנה זה זמן מה. אם רק היתה יודעת כמה זמן אני עומד שם ומתבונן בה. 

והנה היא יודעת עם קריאת השורות. 

והזקפה כמו השטן שיושב על הכתף.

תאנוס. תאנוס תאנוס. 

והיא יודעת שיש לי פטיש להפתעות. 

בין אם מחוות רומנטיות או גם..מחוות והפתעות ברוטאליות הרסניות פולשניות מאין אלה. 

השמדה מוחלטת היא מבקשת שוב . ושוב . ושוב. 

ללא קודים. ללא שיחת גבולות. ללא מילת בטחון. 

בבקשה תשמיד לי את הצורה. 

מתכנן את הסתערותי לרגעים. 

אני הולך לנצל את הפה הפעור שלך ברגע והאף שלך ייסתם ברגע.

ואשחיל את הזין בבת אחת לגרונך לפני שתפקחי את העיניים.

מעניין אם היא שומעת אותי לוחש לה. 

כמו סיפור לילה טוב אבל כזה שיעיר אותה . לא ירדים.

ואת תחטפי סטירה מצלצלת בין הרגע שאוציא את הזין ומראש אכוון את עצמי לזווית יותר טובה. 

ועוד ספאנק מהדהד. אולי אפילו שניים.

במילא השכנים שלך זו בעיה שלך. לא שלי.

והברך שלי שתרתק את היד שלך לסדין האוטוטו רטוב שלך.

עוד צעד אחד קדימה.

החיוך הזחוח על דש שפתיי. 

נחירה דקה כשל האריה בעורפי. 

את ערה בעצם שם או ישנה? את יודעת כמה זמן אני כבר פה? בוחן את הטרף שלי?

אבל לא מחכה עוד רגע כדי לגלות. 

ומסתער. 

האם הרגשת את זה בובה?

מה עשיתי לך הלילה אחרי שנרדמת. הותשת. הובסת. הותקפת. נאנסת.

חלשלושה קטנה שלי.

בין הרקיע השביעי והמפלצת מתחת למיטה.

איך זה להתעורר בבוקר ולגלות שבצעתי בך מעשים. מגונים. מעשי סדום. בעלתי. בהסכמה צעצוע?!

מסתכל עלייך אפופה. ספק ישנה ספק מעולפת. האם נשאר בך אוויר לנשימה?!

לא משנה לי קטנה איך את קוראת לזה. ספייס או לא ספייס. אובדן הכרה. אובדן תחושה. אובדן הזמן. אובדן התמימות. 

אבל החושך הוא ילד טוב. למה לגרש אותו בובה?

איך ההרגשה להתעורר ולדעת שזה קרה. אבל את לא זוכרת מזה כלום. שבעלתי. ודחקתי את הזין שלי לפה שלך. ואחרי זה זיינתי. בחור ההוא ובחור האסור השני. 

האם תרצי בכך שוב בידיעה מראש שזה מה שיקרה לגוף שלך זונה קטנה שלי? 

וזה יקרה. שוב ושוב ושוב. 

ועד כמה ילדה שלי. עד כמה את בטוחה. שאני. ורק אני. הייתי היחיד ש... 

לילה טוב בובה שלי. 

הסתירה הזאת. בין זה שאני מכור לגוף שלך. לכל אינצ' בעור שלך.ולא חושב שקיימת נקודה בך שלא נשקתי. ועם זאת כל כך נהנה להכאיב לך. ולפרק אותך. ולהביא אותך לכדי השמדה מוחלטת. הפרדה בין הנפש לגוף. לריחוף הזה. שהגוף שלך הוא לא יותר מבשר לחיה שבי. צעצוע לסקרן שאני. יופי שבא לי פשוט להרוס. 

המזרקה מלפני יומיים היא אבן הפינה. ההשפרצה שלך והמצעים הרטובים הם אבן דרך. חותמת שעווה לתקשורת שבנינו. לאמון שנרכש בעמל רב. רק התחלנו. 

לפעמים אני סופר את הזמן לאחור. כמו טבלת ייאוש של חייל. הרעב שלי להשתמש בך. לזקק את הטירוף הזה. את מחול השדים שבין השתיקות שלנו. הנשימה הכבדה היא שמדברת. היד שלך שמכסה את הפה ברגע האמת. והיד שלי שמסירה אותה בגסות. לא את היד. את המבוכה ממך.

עוד מעט ילדה. רק עוד מעט...

Oh, little China girl
I couldn't escape this feeling with my China girl
I feel a wreck without my little China girl
I hear her heart beating, loud as thunder
Saw these stars crashing
I'm a mess without my little China girl
Wake up in the morning, where's my little China girl?
I hear her heart is beating, loud as thunder
I saw these stars crashing down
I'm feeling tragic like I'm Marlon Brando
When I look at my China girl
And I could pretend that nothing really meant too much
When I look at my China girl
I stumble into town
Just like a sacred cow
Visions of swastikas in my head
Plans for everyone
It's in the white of my eyes
My little China girl
You shouldn't mess with me
I'll ruin everything you are
You know
I'll give you television
I'll give you eyes of blue
I'll give you a man who wants to rule the world
And when I get excited
My little China girl says
"Oh, baby, just you shut your mouth"
She says, "Ssh"
She says "Ssh"
She says
She says
And when I get excited
My little China girl says
"Oh, baby, just you shut your mouth"
And when I get excited
My little China girl says
"Oh, baby, just you shut your mouth"
She says, "Ssh"
She says
Oh, little China girl
Oh, little China girl

חורף 1999. דלעת. לבנון. תרבות מארבים. שנה לפני שברק הוציא אותנו משם. לטוב ולרע.

הכי אהבנו לילות ללא ירח. ללכת בחשכה מוחלטת. לילות של ירח מלא היו כשמש צהריים בשבילנו. אולי מאז אני שונא את השמש.

הקפדנו ללכת על סלעים. דווקא אמא אדמה היתה יכולה להסגיר אותנו. אם זה עשב מרעיש למרחקים או אולי מוקש. אבל הסלעים היו בטוחים. צעד צעד. מסלע לסלע. מאבן לאבן. רק לא על אמא אדמה.

היה לנו הומור שחור בריא. מישהו משלנו אפילו כתב והלחין שיר על אהבה שנגמרה מוקדם ובחורה אי שם שעדיין מחכה. הוא לא עמנו היום.

תדריך אחרון בחצות. היתה אחוות אחים. אמיתית. כזו שכבר לא קיימת היום. היציאה תמיד בשעות הקטנות והחזרה לפנות בוקר. אין כמו האנדרנלין שבמארבים. אתה יודע שאתה יוצא. אתה לא בטוח אם אתה חוזר. אני ועוד שני חברים שלי מאז עדיין רבים לפעמים מי לחץ על ההדק שהרג את אחד מהם. ההם ההם.

סעודת מלכים תחכה לנו כשנחזור. אבל לא לפני. לא על בטן מלאה. בודקים שוב נשקים. מסירים שעונים וצמידים או טבעות. שגם הירח לא יסגיר אותנו. מספרי ברזל. עומדים במעגל. עוד תדריך אחרון. אתה מסתכל על החבר שיילך לפניך ואתה מתפלל שלא ייעלם לך בדרך. אתה צריך לשמור מרחק אבל שלא לאבד אותו בחשכת הלילה.

כל סיום תדריך אחרון לפני היציאה לשער של הגבול בוחרים אחד מאיתנו. כל פעם אחד אחר. ועל האחד הזה עושים קדיש. מחליטים שמהמארב הזה הוא לא יוצא בחיים. וכולם מספידים אותו ואחד מאיתנו אפילו מפזם את 'אל מלא רחמים'. וממש כמו באחד החוקים של הסרט 'מועדון קרב', אם זו פעם ראשונה שלך,אז אתה חייב 'למות'.

והפעם הזו היתה תורי. היה תורי למות. היה תורי שיספידו אותי ויקריאו עלי קדיש. והאמת זה היה קצת כיף. לעמוד בצד כשכולם מסתכלים באמצע המעגל כאילו הקבר שלי שם. וזה קצת חייך אותי. לשמוע מה יגידו עלי. האם הייתי טוב. האם הגיע לי למות. ותמיד יש את החלאה הזה שיגיד 'האמת היה חתיכת חרא וטוב שמת'. וכולם צוחקים וזה משתחרר. ויוצאים.

ובאותו מארב חשבתי עלי כמת. וזה העסיק אותי עד שחזרנו חזרה. גם כשסחבתי אלונקה ועליו אחד מההם ההם. לצרכי מיקוח. וזו היתה הפעם הראשונה שרציתי להשאר שם עוד קצת. להיות קצת מת. לא לחזור להיות חי מהר כל כך. המחשבות ההם אז באותו מארב נשארנו איתי עד היום. חזרנו לשער הגבול עם האור הראשון של הבוקר. אולי מאז אני שונא את השמש.

לזכרם של אלה שלא חזרו מלבנון.