מצווה עליה להעיר אותי במציצה. עשרה לארבע במדויק. היא אוהבת לישון וכמעט עיקמה לי פרצוף.
אבל איך אסביר לה שחיכיתי שנתיים ואני רוצה לראות את השידור הכי מוקדם של הפרק. הרי שהיא מעולם לא ראתה את הסדרה. היא לא תוכל להבין.
דקה לפני שהתחילה להעיר אותי במציצה עוד הרתיחה מים לקפה. שכחתי להביא את הקפה שאני אוהב. לא אוהב את הנמס של עלית. אביא בהזדמנות.
אני מתענג ונאנק מתוך שינה. מתעורר עם הלשון הוירטואזית שלה ובשפתיים מכניסות הפנים שלה . מציץ על השעון. להתעורר או לא. ואני מרגיש מותש. להתעורר באמת בשביל זה!?
הסכמתי לבסוף לחזור לישון ולראות עם כל היתר בשעת הפריים טיים. השכבתי אותה לכפיות וידאתי על הצד לכוס שלה.
זה רק אומר שאתה בן אדם. אמרה לי אשה מדהימה ששנינו מכירים.
טוב. רק הפעם. אמרתי לה וחזרנו לישון. היא נרדמה שוב כשהזין שלי בפה שלה.
זה קרה שבוע שעבר.הפעם כבר הבאתי את הקפה שאני אוהב. שיהיה כבר מוכן בעשרה לארבע בבוקר בין ראשון לשני. אין סיכוי שזה יקרה שוב .מה שקרה אז. אין סיכוי. פרק שלישי . רק מי שרואה יודע. אין סיכוי.
אני קושר אותה למיטה וחושב לעצמי שאני צריך לקנות עוד חבלים כי אלה לא מספיקים לי. מיטת אקאה פשוטה אך נוחה לקשירה.
מניח את הראש שלה מתחת לכרית ומושך את שיערה בעל האישיות משלו אחורה. אני רוצה את הפנים שלה על הצד וזמינות.
מקום חדש. צריך להיות שקטים. כולם ישנים פה מסביב. אסור לי להרעיש.
מתמקם בישיבה מעליה ומהדק בירכיי את רגליה. ניצב מול התחת המושלם שלה.
אני אוהב לתת ספאנקים עם היד. כאלה שמרעידים קירות וגורמים לגל הדף בגוף שלה. עד שהיד כואבת.
מפליא אגרופים מוחצים לעכוזים הלבנים פלילית שלה. לא זונח שוב עכוז.
בחדר השני, על מסך הטיוי, כנעימת רקע שנועדה להסוות את הרעשים ההמומים, רצועה שקטה של גלגלץ.
מטרופולין מלווה אותי כשאני עובר לצידה ומהדק את הברך לראש שלה וממשיך להפליא את מכותיי.
היד הימנית הופכת לפנויה ואני מתחיל לזיין אותה עם שלושה אצבעות בכוס החלק שלה בקצב עולה וגובר. מתחיל מהר ואז מגביר. ואז עוד מנסה לשמור על מהירות אחידה.
מוריד את הברך מהראש שלה ומושך את שיערה אחורה, מתקרב לאוזנה ולוחש...אני רוצה את הגמירה שלי. שוב ושוב. עכשיו כלבה סתומה. עכשיו!
מניח לשיערה לצנוח חזרה על הכרית ושוב מאגרף לעכוזים שלה בעוד היד הימנית מתחפרת בתוכה.
תגמרי זונה מטונפת, אני לוחש לה, תביאי לי את זה. זה שלי. זה לא שלך בכלל.
אני יכול לסבול שהיא שקטה באופן כללי. אני לא אוהב את זה שהיא גומרת בקול ענות חלושה. אחרי שלוש גמירות אני מנשק אותה לצווארה , פורם אותה ונשכב לצידה . מסובב אותה בעדינות אלי ומנשק את שפתיה . היא לא שם. לוקח את הזמן. שוקל אם להסתכן ולהתגנב לסיגריה בחוץ.
היא מתאוששת ,מתרפקת עלי וכורכת את רגליה הסקסיות בין רגליי.
אומרים שלים אין זכרון. אתה מגיע לשם ושוכח את כל מה שהיית לפני. אתה מגיע אליו נקי. ויוצא ממנו טהור. גם למדבר אין זכרון. יש משהו בראשיתי שם . משהו במפגש בין המדבר והים. אתה בורא את עצמך מחדש. אתה משחרר טראומות. משחרר חוויות שליליות. משחרר עכבות.
כמה כיף כאן. שעת ערב מוקדמת. זה רק סמלי שאנחנו נמצאים בחניון לוט ופונים לעבר סדום וכשאי שם מתחתינו נמצא ים המוות.
הכל היה שם. בין היין הלבן והבירות. בין הכנפיים לסינטה. בין הסטרפאון ותיק הצעצועים. בין הגניחה, הצעקה וה'קלמרה'. מאוחר יותר בשעות הקטנות זה היה נראה כמו תזמורת מתואמת בין אוהל לאוהל. בין הצעקות והאנחות והגמירות. וכמו תמיד . טיזינג ייענה בטיזינג. זה לא הזמן והמקום לעונשים.
ובאוהל אחד מסוים מתחיל משהו חדש. שונה מכל מה שהכרתי . תודה ענקית לזו שהיתה איתי ושמעט שנותיה לימדה אותי על '2000' שנותיי בבדסמ כמה דברים חדשים. בין השאר את הסטייה הכי מפחידה מכולן. את זו שרק איתה העזתי לחקור. מחדש. הסטייה שלא מדברים עליה. אינטימיות. אז אולי גם לשולטים כמוני מותר להיות קצת בדום ספייס.
לא רחוק מאיתנו אוהלים אחרים שספק שומעים וספק מתעלמים. מבחינתנו אף אחד לא היה שם. רק אנחנו וכל המדבר לרשותנו.
כמה כיף כאן. באוהל אחד גדול. שלושה זוגות מתחילים להתערבב. הגברים עוברים מחור לחור. מפלח לפלח. מעכוז לפטמה. והנשים המדהימות ברגע אלוהי אחד ובלתי נשכח מתנשקות נשיקה צרפתית משולשת . הזמן עצר מלכת. יש דברים שנשאיר שם למדבר.
בוקר. בעלייה להר סדום נעצרים לידינו שני ג'יפים וארבעה גברים יוצאים ממנו. קאמלוט יוצא אליהם. פגישה תמימה לכאורה בין ג'יפאים. חדת העין שבחבורה שמה לב שהקעקוע של קאמלוט זהה לאלה שבג'יפים. יש דברים שלא שואלים. רק תמסור להם תודה רבה על הקפה.
ארוחת צהריים מאולתרת ביום המחרת. עוד מחליפים חוויות וממחזרים בדיחות בשבע שקל. אנחנו מותשים ומטונפים ומלאי אבק וחול אבל יש לכלוך שאנחנו לא נשיל מעלינו. את הטינופת הזו אנחנו נישא משם למפגשים אחרים. סוערים יותר. צנועים פחות. מנסחים בדיחות מתחת לאף מול שלושה צעירים שפגשנו בדרך. מסיימים את היין האדום ומחליפים ללבן. עוד סיגריה של אחרי. מחליפים מבטים שרק אנחנו מאותו רגע נבין. אנחנו כולנו לא דף חלק ורק סך החוויות שצברנו. ועדיין יש מחשבה אחת שכן שותפה לכולנו. מאותו היום והילך. כמה כיף כאן.