סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 3 שנים. יום שישי, 13 באוקטובר 2023 בשעה 10:34

 

Sometimes I feel like my only friend

Is the city I live in, the city of angels

Lonely as I am, together we cry

I drive on her streets 'cause she's my companion

I walk through her hills 'cause she knows who I am

She sees my good deeds and she kisses me windy

Well, I never worry, now that is a lie

I don't ever wanna feel

Like I did that day

Take me to the place I love

Take me all the way

I don't ever wanna feel

Like I did that day

Take me to the place I love

Take me all the way

Yeah, yeah, yeah

It's hard to believe that there's nobody out there

It's hard to believe that I'm all alone

At least I have her love, the city, she loves me

Lonely as I am, together we cry

I don't ever wanna feel

Like I did that day

Take me to the place I love

Take me all the way

I don't ever wanna feel

Like I did that day

Take me to the place I love

Take me all the way

Yeah, yeah, yeah

Oh, no, no-no, yeah, yeah

Love me, I say, yeah yeah

One time

Is where I drew some blood

(Under the bridge downtown)

I could not get enough

(Under the bridge downtown)

Forgot about my love

(Under the bridge downtown)

I gave my life away

Yeah, yeah

Oh, no, no-no-no, yeah, yeah

Oh

, no, I said, oh, yeah, yeah

Where I stay

 

לא מתפנה. מה תעשו.

לפני 3 שנים. יום רביעי, 11 באוקטובר 2023 בשעה 5:25

מסתובב בעיר רפאים.הרחובות שוממים וריקים מאדם. אף לא כלב ולא חתול. החנויות סגורות. ללא רכבים מסתובבים. מידי פעם רכב בטחון מפטרל חרישית באזור. 

מגיע להתקהלות קטנה של כתבים זרים מול תחנת משטרת דמים הרוסה עד היסוד. נהלם דום נוכח הארועים שם רק 24 שעות לפני . עומד שותק ושומע כתבים בשפות זרות . צלמים ושכנים סקרנים. וכל מה שנותר לי אלא לשתוק לנוכח האובדן העצום. על שוטרים שהכרתי. גם את ההוא שרשם לי דוח על פלאפון. 

אחד הצלמים ניגש אלי ושואל אותי אם אני תושב המקום. עניתי שכן. ממש 3 רחובות מפה. והאם אתה דובר אנגלית? עניתי שכן. ותוך דקה מצאתי את עצמי מתראיין לטלוויזיה הגרמנית לרשת dw עם כתבת בשם rebbeca שהיתה מאד רגישה. ועניתי על שאלות . וספרתי על אלף האחים והאחיות שאבדנו. על האחים לנשק. על הילדים והתינוקות . על הטבח. על חיות האדם. על ההשמדה. על שנאת הדם הזו אלינו. וגם על אוזלת היד של הממשלה. על שנטשו אותנו שנים.  שאמרנו את זה. שזה עלול לקרות. ולא הקשיבו לנו. והכל צף למעלה. 

ואז הראיון הסתיים. והיא כתבה את השם שלי. ואחלנו זה לזו שנשמור על עצמנו. 

אחרי כמה דקות התחיל לדבר איתי אחד בשם ג'ון מרשת אחרת בבריטניה. והיה שיחת נימוסים די טובה. וג'ון סיפר לי על הקשר המשפחתי היהודי שיש לו. ושזה לא ביקור ראשון שלו. ואחרי זה הציעו לי מארגז החטיפים שהיה להם מאחורה בטנדר. ואז שאלו אותי לגבי נקודת תצפית שמשקיפה על עיר המוות וחיות האדם  לא רחוק מפה. וכיוונתי אותם לנקודה שאני מכיר.  אחרי זה ביקשו הכוונה לקיבוצים שנכחדו. והראיתי להם איך להגיע לרעים. לכפר עזה. לבארי . הם הביאו לי את הוסט שרשום עליו PRESS מאחורה. אמרו שיעזור להם מתורגמן כשהם ייכנסו לקיבוצים. אולי גם לתת ראיון. 

סירבתי. את זה אתם תצטרכו לראות לבד.

לפני 3 שנים. יום שני, 9 באוקטובר 2023 בשעה 8:03

מרטין היה חייל סולו. עולה חדש מחבר העמים בזמנו. הוא שירת איתי בגבעתי בטירונות. 

אני הייתי RPGיסט והוא היה מאגיסט. עוד לפני שהנגב נכנס לשירות מבצעי.  ואם חשבתי שrpg היה כבד המאג היה בכלל מפלצת.  

לכמעט חצי דקה הוא אפילו הצליח להניף פאקינג מאג עם יד אחת. הוא היה החייל הכי רמבו שאני מכיר. מרים את היד לכל התנדבות הכי זוטרה או פסיכית שיש. חייל שקט . לא מתלונן. לא איש שיחה. להיות איתו בקרב או באימון ולראות אותו על אוטומט במאג זה היה מדהים. 

בערבים הוא היה מטפל במאג שלו. מפרק אותו  לגורמים. מטפל ומנקה . ומרכיב חזרה. לפעמים היה נדמה שהוא מדבר למאג שלו. 

הוא היה קשוח ושקט. לא מדבר. לא מתווכח או נכנס לריבים. כולם אהבו אותו. כולם רצו להיות מרטין. 

עם אנשים כמו מרטין אהבתי לשרת. להילחם. 

 

ושלשום מרטין נרצח. ואין לי מילים. 

לפני 3 שנים. יום שבת, 7 באוקטובר 2023 בשעה 13:24

בדרך לשמור על הבית 

לפני 3 שנים. יום שבת, 23 בספטמבר 2023 בשעה 20:55

צרפת.  ארמון ורסאי. חנות מזכרות.

ומה שאני קונה לעצמי זה הדבר הזה. 

 

 

לפני 3 שנים. יום שלישי, 19 בספטמבר 2023 בשעה 1:52

לא את לא. 

אם היית מאחרת הייתי וודאי נותן לך סטירת השכמה מול כל העובדים ובמשרד שלי מזיין לך את התחת על יבש.

אם היית מכינה לי את הקפה השחור שלי לא במינון שאני אוהב ולא עם טמפ' המים שאני אוהב הייתי שופך לך אותו על הבגדים וככה היית מסתובבת כל היום. 

אם היית ממרה את פי הייתי נותן לאחד העובדים הזוטרים לזיין אותך. בלי שתדעי לעולם מי זה. 

בישיבות ארוכות במקום להקליד את הנאמר הייתי נותן לך להקליד את הביצים שלי לפה המטונף שלך. ומה שמתחת גם.  אם היית מאחרת לאותה ישיבה הייתי נותן לך להסתכל על המחליפה שלך עושה את זה. ממש מקרוב. ולרשום הערות. ביקורת עצמית את יודעת..

אם לא היית מבצעת משימה שהוטלה עלייך בדד ליין הנקוב הייתי מצווה עלייך למצוץ לאחד מפועלי הניקיון המבוגרים.  לעיני כל כמובן. למען יראו וייראו . את מבינה וודאי. 

ואם את חלילה מחסירה יום עבודה ללא התראה מראש..ולא מעניין אותי אילוצי ילדים או מחלה...הייתי נותן לכל הנהגים שלי לעשות עלייך גאנג באנג. עם לא פשוט אלה נהגים. וכדי שאהנה מזה אגיד להם למרוח גריז על הידיים שלהם כשהם משתמשים בך.  גריז כלבה. כן.

ואם במקרה תרצי להתפטר. זה בסדר.מותר לך.  אבל שתדעי. רק דמייני בראש את סצנת walk of shame של משחקי הכס בדרכך החוצה. 

במחשבה שניה. כנראה שהיית רוצה לעבוד אצלי.

 

זונה.

לפני 3 שנים. יום ראשון, 17 בספטמבר 2023 בשעה 5:28

מרגרט תאצ'ר, אשת הברזל אמרה פעם :

Power is like being a lady... if you have to tell people you are, you aren't.

 

אם אתה צריך להגיד לאנשים שאתה דום  או שולט או מאסטר. אתה לא .

לפני 3 שנים. יום שני, 11 בספטמבר 2023 בשעה 8:20

בייבי. אני הולך לאיבוד דרך מרפסות ופינות חמד. ורק עט פיילוט וחלקת קבר שחורה משאירים לי פירורים.

מחשב את קיצי וממהר למלא ריבועים .

ז'טם איי לאב יו טרמינל. הייאוש ככה באמת נעשה יותר נח. 

לאט לאט הפסקתי גם לחלום. מוצא את עצמי רק דרך דפים צהובים ומחברות דהויות. 

ועם כל דף אני רק צולל יותר. עם כל שנה אני רק חושף יותר. ועם כל עשור רק מבין שזה נועד לשנים של אחריי. 

מתנחם בעובדה שלא תהיה להם סבלנות לקרוא את כל זה. 

הכל נהיה אפור ובנאלי ומשעמם. אני רודף אחרי ריגושים ואקסטרים רק כדי לזכור את כל זה. כדי להחסיר פעימה ולנשום. פעם הייתי ופעם היינו. כי אם זה מדמם אפשר להרוג את זה. 

צורך פחות ופחות שעות שינה. ולא מכור לכלום. רק לדבר אחד. לעשות בך זממים ושפטים. 

וכשאני אומר לך בייבי שיצאתי לכתוב אני מתכוון לזה. שיצאתי לכתוב את מה שנשאר. ויישאר. על האמת היחידה שנותרה. שמשות שקרניות וחיוכים ללא שיניים. עד חורפים שותקים. עד עלי שלכת. 

לפני 3 שנים. יום שבת, 9 בספטמבר 2023 בשעה 7:57

 

מסורת של שבת בבוקר. קטנה נשארה עם החולצה הגדולה של אבא שרק כמה שעות קודם לכן שימשה אותנו בסיטואציה של אחד ממשחקי התפקידים הסןטים שלנו. אולי אכתוב על זה. הנ' הסופית במקומה מונח.

אם יצא לאבא פנקייק שרוף הוא תמיד ייקח אותו. לאבא יש קטע עם שרופים. 

נוטלה, סירופ מייפל כי זה לא באמת מייפל, סירופ שוקולד ודבש.  תותים יהיו בהתאם לעונה.

ושני נרות של אקאה ולא בהכרח בגלל שזה  משרה אווירה רומנטית אלא בעיקר שכל תאורה עדיפה על פלורסנט.

ספל קפה לי..השנייה במספר. או השלישית . צ'ייניק שחור עם כפית דבש לקטנה ודש מים קרים.

מדברים על הסיטואציה של אמש. כמה ספאנקים חפוזים של השכמה וקטנה שהשתמשה הבוקר באבא בתור מיטה. אל תשאלו. 

 

וכלובי. אולי עוד עשר שנים כמו מדיה חברתית אחרת...תזכיר לי את התמונה הזו והפוסט הזה. הלוואי והמסורת הזו תמשך עד אז. באותה מתכונת בדיוק. עם אותה קטנה בדיוק. 

ואולי לא. בוקר טוב. 

לפני 3 שנים. יום שישי, 8 בספטמבר 2023 בשעה 14:10

כשאני מאבד את המצפן שלי 

אני בא אליך

בדרך כלל בימי שישי

בשעות בין הערביים 

ממש עם כניסת השבת

רעש של טרקטורונים בשדות שם ממזרח

זוג זקנים על ספסל 

ופרחים בלויים מכל עבר. 

ואני שונא פרחים.

את הנר אני כבר קונה על הדרך

במכולת שנות שמונים 

לא העונה להשאיר ברכב

ושקט

שקט כמו שרק מקום כזה יכול לספק 

לפעמים אני מדבר אליך

מדהים כמה הנוכחות החסרה שלך,

שנה וחצי אחרי

עדיין מחנך. מדריך.  לעיתים רחוק סוטר. כשצריך.

אבל תמיד מאפס.

אני הגבר שאני בזכותך והאבא שאני בעיקר גם בזכות מגרעותיך.

נכנס לרכב עם לחלוחית ותשובה. 

וזה ברור וצלול. ואני יודע מה לעשות.

עד השישי הבא. עד השישי הבא.