את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת PLAY על הקטע הסאונד שמצורף.
נפרדים בחניון של תחנת הרכבת בדיוק כשאני מסדר את עצמי ומניח אצבע על השפתים ההדוקות שלה. זה נדמה שהיא מסתירה חיוך היתה רוצה להוציא אבל היא לחוצה קצת.
אם אין ברירה אבל ממש אין ברירה תדברי. למשל עם איש הבטחון אבל את לא מחליפה איתם מילים קטנה. זה לא שדה תעופה. מהנהנת אם ישאל אותך משהו. מבחינתי עד הבית את אילמת.
עוד 7 תחנות.
היא מהנהנת ומלטפת ביד שלה את מסך הפון שלה כמו בובת מעבר. אני מוחה טיפה קטנה שנשארה על דש שפתיה ומעלים בשיער שלה. טיפה קטנה.
תכניסי אוויר. מהאף. עמוק . שוב פעם. הכל בסדר. את לא מוציאה מילה. את מראה לי שאת בולעת רק בוידאו מהבית. את משאירה את הכל בפה. זה יהיה לך קשה אבל אפשרי.
תתעסקי בדברים אחרים. תקראי את מה שהבאתי לך. תשמעי מוזיקה למרות שאני לא מבין למה את מאזינה לדבר הזה אבל זה עניין שלך.
זה ממש ממש קשה היא מסמסת לי מהקרון האחרון השקט כביכול של הרכבת.
עוד שש תחנות.
היא מחייכת בנימוס למישהו שבוחר לשבת לידה ומשאירה את הפה סגור. הדוק. מתאמצת שלא לבלוע. בוהה בחלון. מחזירה את הספר לתיק שלה.
את תחזיקי מעמד עד הבית קטנה.
טובוש. עוד חמש תחנות.
מתי זה נכנס ללקסיקון שלנו כל הטובוש והבאסוש הזה אני תוהה ולא שואל אותה. אני אוהב איך שהיא מתלבשת. היא לובשת את השמלות הקצרות האלה שנראים כאילו קטנים עליה במידה אחת קטנטנה אבל יושב עליה מצוין ומבליט את מה שצריך וחושף את מה שצריך. מתפארת במידותיה.
חושב אם לשמור על דממת אלחוט עד שתצלח את הנסיעה שלה הביתה או לתת לה משימות מסוימות בדרך לשם. להעסיק אותה קצת.
ומה יקרה אם אשתעל? ומה יקרה אם אצחק מכל ההזוים פה ברכבת או מאחד מהם? או סתם יבוא מישהו שמכיר אותי כי נראה לי שראיתי מישהו שפעם למד איתי בקרון מקדימה.
עוד ארבע תחנות. אני די בטוחה שהקריין התבלבל בנסיעה של הרכבת. הוא הקריא עכשיו את תחנות שלא קשורות לפה.
ואני בוחר את המילים שלי בקפידה. לא בדיחות מיותרות. עם קרש בלי קשר בלי קשר עם קרש. ובכן זה יכול להיות מאד אמממ איך אומרים...sloppy slimy ומזל שיש לך מגבונים בתיק וזה
אני מאמין שיהיה בסדר ונתמודד עם דבר כזה לכשיהיה. תתעסקי בשלך ואל תנעצי מבט באנשים.
זה מדגדג לי לבלוע וזהו. נראה לי שקצת בלעתי. לא יודעת. עוד שלוש תחנות . אתה יודע זה מעצבן שלא מנקים את השולחנות פה בין לבין? אולי רק בסיום היום או משהו כזה. ממש מלוכלך פה.
בואי נתחיל בחדר שלך בבית לפני שנכנס למתחם הציבורי כותב לה ומוחק. שולח את אחד האימוג'ים היחידים שאני עוד מכיר.
שתי תחנות. שיגיע כבר. נו כבר......
וזה כבר מתחיל לדגדג לה. לבעור לה. זה מספיק. היא רוצה להגיע הביתה. משוטטת בפייסוש ובעוד רשת חברתית אחת יותר מידי ממה שאני צריך ולא אצטרף. אני אמרתי לך שאני oldschool. היא בהרבה קבוצות של ddlg ושולחת לי כל מי ממים מגניבים ושנונים שהיא מוצאת. אני דווקא מת על זה. Dad's knees are my throne וכל מיני כאלה.
תחנה אחת ועוד קצת והביתה. היא קמה עם ראש מורכן שלא כהרגלה רק מהמבוכה. הפה שלה מלא ועמוס. עיני השקד החומות שלה משוטטות. היא שולחת לי סלפי תוך כדי הנסיעה ואני עוד שוקל אם לפרסם אחת מהן (באישורה מיותר לציין) כדי לגרוף קוראים. אבל זה לא מעניין אותי ככה. היא מציעה לי שמות לפוסט המדובר. משהו שמשחק על המילים של 'טעם של עוד' ואני חושב שזה קלישאתי עד כדי בנאליות אבל מבטיח שאחשוב על זה.
עשרים ושתיים דקות עוברות והמצלמה עובדת מולי על המסך . היא פוערת בזהירות פה מלא ופוערת שוב פה ריק . נבוכה . עכשיו עוד דבר אחד קטן.
תפתחי את התיק. מעטפה קטנה. זה נמצא שם תאמיני לי. הסלקתי את זה טוב טוב. אני מנתק את המצלמה. תקראי. את זוכרת מה לעשות נכון? ועוד דבר אחד.
אני ממש ממש גאה בך קטנה. 😄 ומוסיף אימוג'י שאני מכיר את משמעותו.
ואולי זה עניין לפוסט אחר. נוסיף תמונה אמממ לרשום jpg? + תמונה? אולי נכתוב תושמד. זה בטח יביא קוראים. לא מעניין. חזרתי לכתוב פה. עוד תחנה כזה. אחרי הרבה זמן.
