הכל בסדר?! הפוסט היה קצת מעורער.
איזה כיף לקבל ממך הודעה
תודה על הדאגה. עושה לי נעימי בלב.
אני עוברת קצת ימים לא קלים אבל שום דבר שלא מוכר לי ובסופו של דבר יעבור.
הייתי מגיע לחיבוק. ענק כזה. עוטף. מאמין בך שתעברי את זה.
אל תגיד דברים סתם( לגבי החיבוק).
ככה את מכירה אותי?!
ואיי היה מתאים לי עכשיו גלידה וקצת לשפוך קיטור. אבל אני כבר במיטה ומסריחה כי לא התקלחתי וממש קר וזה. חוץ מזה אל תסע את כל המרחק הזה.
אני במקרה ממש קרוב.
אמממ... מה כאילו לגלידה גשם וחיבוק?
כן. חצי שעה אצלך.
יששששש!!!!!! כאילו אתה באמת בא רק לחיבוק?!?
וגלידה:)
היא יורדת אלי כאילו הרגע ירדה מהרכב מהפעם האחרונה. כאילו לא עבר הזמן כהוא זה. הגשם לא מפסיק לרדת. אני יוצא מהרכב ואנחנו מתחבקים. מוחץ עצמות. הקור שבחוץ לא יחלחל ולחיבוק שלי. נרטבים נכנסים לרכב.
נוסעים שוב לאותה גלידריה קבועה שלנו.לא גלידריית רשת כלשהיא. אלא בוטיק. פרטית . שפתוחה גם עד אחרי חצות. יושבים על שרפרפים גבוהים ומדברים. בדרך כלל המונית ועם המון ילדים. אך הפעם אינטימית ושקטה. את המוסיקה הייתי מחליף למשהו בסגנון ג'אזי. אבל היינו בשקט שלנו. באינטימיות אחרת. בוגרת יותר. מפוקחים. אני עם פיסטוק וקוקיז והיא עם סורבה. משדרים את עדיין הומור פנימי ביננו. שבנקודה הזו כבר יכול לצחוק על עצמנו מגבוה. בין המילים. מבינים אחד את השני גם בלי להכנס לפרטים. ומדברים על הכל. על הקשרים שלנו. מה שעברנו מאז. על הכל מלבד על הקשר שהיה לנו. לא מנסים להחזיר את הגלגל. ולא את הזמן שעבר. ולא את העטרה ליושנה. מכבדים את מה שהיינו וממשיכים. ואז רונה קינן נכנסת לפלייליסט של הגלידריה. כמו בתזמון מושלם. בדיוק כשמכבים את האורות ומסמנים לנו לצאת.
מחזיר אותה הביתה ושוב ושוב יוצא מהרכב לחבק אותה בגשם שוטף. הוא לא ייקח לי את החיבוק אשה מהממת שאת. היינו צריכים את זה. מודים אחד לשני. מבטיחים שיהיה עוד. לא תמיד צריך יותר. לפעמים גם גלידה גשם וחיבוק מספיקים. וכן. ונדדתי למחשבות עליה. וחשבתי גם עלייך ככה. גלידה בגשם וחיבוק איתך וזה כל הקיץ שאני צריך בחיים שלי.
'והכל יקפא פתאום
אם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחוב
לחבק ולעזוב
כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות
לאהוב פחות.'
