אני יודע היכן את מתגוררת. ויודע מה סידור הראייה עם הילדים. מתי הם אצלך. ובעיקר מתי הם לא. זה קבוע וברור כמו מערכת השמש.
יש לי את המפתח לדירה שלך. את בטח משערת שזה היה קורה מתישהוא. את רק לא יודעת מתי. בטח אהיה 'עסוק' באותו ערב באמתלה משפחתית/אישית שלא קשורה אלייך. ואת תקני את זה כמו הזונה הטובה שאת.
הכלב של השכנים לבטח יתחיל לנבוח. אבל הוא תמיד ינבח. אף אחד לא יטרח לבדוק על מה הפעם בשעה 4 לפנות בוקר. למה דווקא 4?! כי זו בערך בשעה שבה אתפוס אותך בשעת השינה הכי עמוקה שלך.
סוגר את הדלת חרישית. לא צריך מפתח אפילו. כל רעש ולו הקטן ביותר יהיה מיותר. אף אחד לא ידפוק בדלת. אף אחד לא ישאל למה ומה . חולץ נעליים בכניסה ומתחיל להתפשט. מתקרב בצעדים אפלים לחדר השינה שלך .
הפעולות שלי צריכות להיות מהירות. ייקח לך בין שניה עד לחמש שניות לזהות שזה אני. ואלה החמש שניות הקריטיות. אני חי בשביל אותן חמש שניות . היד הענקית שנכרכת סביב הצוואר שלך ותחסום לך את הפה ואת האף. את תתעוררי בתחושת פאניקה וחוסר נשימה. זה עוד מוקדם ואת לא תדעי מה קורה. ההכרה הזו טרם חדרה. היד השניה תקרע את התחתונים שלך ולפני שתוכלי אפילו לנשום נשימה ראשונה מרגע התעוררות האונס הזו אחדור לך על יבש לתחת שלך. זונה.
ואת תרגישי את הידיים שלי. תסניפי את ריח הגוף שלי המוכר לך כל כך. ואת תזהי את המגע שלי. וגם בלי להסתכל את תוכלי לראות את החיוך הזחוח שלי. על אף כל האימה הזו. והחיוך הפנימי יתחיל להתפשט בך.
ואת כל זה אעשה בחמש שניות. או לפחות אשאף לחמש שניות. וזה המון זמן. אולי אפילו עשר. ויעבור המון זמן עד שתעכלי מה שקורה לך. ואחרי שההכרה תדביק את הפער את תתחילי להנות זונה .
אבל תהני יותר מידי זונה. אל. כי בפעם הבאה שזה יקרה... בפעם הבאה...
זה יהיה זר.