לפני כחצי שנה. יום שלישי, 4 בנובמבר 2025 בשעה 11:39
הייתי צריך לדפוק אותך.
כאן ושם. כמו המערכון של רחוב סומסום.
לדפוק אותך כשאת רוצה להיות כאן.
ובעיקר כשאת רוצה להיות שם.
הייתי צריך לדפוק אותך.
במעברים בין הפרקים.
בכותרות הסיום לפני האוטומט של הפרק הבא.
ובעיקר ברגע ההוא של הקליימקס.
הייתי צריך לדפוק אותך.
עם השתיקות הרועמות .
והקירות הצועקות.
הצבע שמתקלף. הזיעה שבאוויר.
והזיעה שביננו.
הייתי צריך לדפוק אותך.
כשבא לי. גם כשלא תמיד בא לי.
כשזה נדיר שאת שותקת.
ובעיקר כשאת לא סותמת.
הייתי צריך לדפוק אותך.
כדי לטאטא את הספק.
כדי לנער את העננה.
וכדי לרקום תאים.
ובעיקר על דרך האבנים הצהובות.
הייתי צריך לדפוק אותך.
עם המדים ובלי.
בזמן מילואים ובזמן שבין.
ביקיצות מעצבנות להפליא.
של כיסופים. של ערגה.
ובימים ראשונים מדממים.
גם בשעה ראשונה.
כן. הייתי צריך לדפוק אותך.
כי מי יודע מה יהיה מחר.