סרטן הגדי

היד הימנית אחזה בפלאפון. עוד מבט אחד לעבר התלמידים. מבט לעבר הדלת הסגורה ומבט לעבר נועה המחייכת. היא מסרנה לאדונה.
"בוצע אדוני".
היא מחייכת כמו בהמה מסוממת. הפלג תקוע לה בכוס. המחשבות שלה משתוללות. הפנטזיות עוד שניה יוצאות במחולות לעיני התלמידים.
היא כבר לא שם. בעיני רוחה היא עולה על השולחן.
עולה על השולחן מפשקת את רגליה מול התלמידים ההמומים ומאוננת את עצמה עם הפלג עד עילפון. דוהרת עליו כשיכורה. מזיינת את הפלג גומי הזה כאילו מזיינת זין של דבר. התלמידים ימשיכו את המבחן ואני אזיין את עצמי עד חורמה.
יושבת ומתחרפנת. בא לה לצאת שניה לשירותים, לאונן, לגמור כמו אחוזת אמוק ולחזור רגועה ושלווה לכיתה. כמו בהמה מסוממת.
היא רואה את הפלאפון על השולחן מהבהב. עוד SMS. מה הוא רוצה לעשות לי הפעם.
"ידיים על השולחן שפחה.".
מה??? איך הוא רואה??? גלית מסתכלת מסביב. מחפשת אותו אולי בחלון של הקומה השניה. אין מצב הרי. הכיתה מלאה רק בתלמידים. הדלת סגורה. מצלמות הוא הטמין פה? מחפשת כמו טפשה בתיק שלה אחר מצלמה או בפינות הכיתה. בטח התחרפנתי. אין.
"בוצע אדוני" כתבה לו אבל יד ימין השאירה למטה.
מאוננת בשקט. לאט לאט. חייבת לדחוף משהו לכוס שלה. להניע את הדגדגן שלה. כמו ששרו נטשה, שיהיה בתנועה. שלא נשתגע.
הפלאפון מהבהב. עוד SMS. גלית מציצה בחשש.
"אמרתי ידיים על השולחן! אזהרה אחרונה!".
מה????? איפה הוא לכל הרוחות??????? איך הוא יודע?!?!!? היא מניחה בהכנעה ידיים על השולחן. עברה כמעט שעה אבל זה נראה לה שיום שלם היא מתבשלת שם מאחורי השולחן והשלוליות שלה.ואז ירד לה האסימון.
אחד מהם משתף איתו פעולה חושבת ומביטה בעיניים פעורות על כל אחד מהתלמידים. אחד מהם יודע. אחד מהם רואה הכל ומסמס לו. אני מתההה. מה אני עושה מה אני עושה מה אני עושה. לעבור בינהם? לחפש את המרגל?? איך אני יכולה עם השלולית שלי פה בכלל לקום?!
"בוצע אדוני" סמסה לו עם ידיים על השולחן.
היא לכודה. נתונה כבת ערובה לחסדיו של אחד התלמידים. מנסה לקלוט פנים. עיניים. זויות. אצבעות מקלידות בפלאפון. מישהו שלא עושה מבחן. הוא לא בסדר. הוא שלח תלמיד זאטוט לרגל אחר המורה שלו?? היא מזועזעת מעצם המחשבה אבל אותה מחשבה בדיוק עוד תגמור לה את הצורה ואת הכוס לחלוטין. בא לה להסתובב עם התחת לכיתה ולזיין את עצמה עם הפלג בתחת. אני השתגעתי??!?! את צריכה זין זה מה שאת צריכה והזמן לא זז פהההה!!
עשרים דקות ארורות לסיום המבחן והשיעור.
חזרה למציאות.
"יש לכם עוד עשרים דקות. נא להתחיל לסיים".
איךהיא מסתדרת? איך היא מתארגנת? איך היא מסתירה את הרטיבות שלה? איך היא מסתירה את עצמה? איך היא תראה את הפנים שלה ביום של אחרי? האם הריח של הכוס שלי והמיצים לא דולפים? איך הם לא יודעים? איך הם לא מריחים??
עוד SMS. היא מציצה.
"עכשיו תעבירי את הפלג לחור השני".
פאקקקקקקק.אתה משוגע. אני לא עושה את זה. היא מנידה לעצמה בראשה. לעזעזל מה התלמידים יחשבו. אני לא עושה את זה , אומרת ומשקלת רגליה. אין מצב שאני עושה את זה, אומרת ומרימה קצת את החצאית. שיראו. לא אכפת לי. אני יאבד את העבודה. הוא הגזים לגמרי החרא הזה, אומרת ובשניות מעבירה את הפלג הנוטף מהכוס לחור התחת המזמין שלה. אוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
היא מתאפקת שלא לצרוח. לא לעמוד. לא אכפת לי יותר. לעמוד מול כולם עם התחת ככה ולזיין את עצמה עם הפלג עד עילפון.
בא לה לגנוח. לגנוח. לגנוח.
"בוצע אדוני" בא לה לבכות. ואחד התלמידים כל הזמן רואהההההההההההההההה. כל הזמן יודע. כל הזמן שותף. ולמה אני מרטיבה מהידיעה הזו למה?????????
"עשר דקות לסיום המבחן. נא לסיים". מנסה להגיד בארשת של רצינות.
עוד SMS.
"תתחילי להסתדר.לחזור למוטב שפחה קטנה".
תודה באמתתתתתתתתתתתתת. תודה. היא מוצאת שקשה לה לפתע להוציא את הפלג מהתחת שלה אבל עושה את זה אם היא רוצה לשמור על עבודתה.
היא מוציאה את הפלג הנוטף מהתחת המתכווצץ שלה. מטמינה ככה רטוב עם שאר הניירת בתיק שלה.
תלמיד ראשון מחזיר מבחן ויוצא מהכיתה. הוא לא שם לב.
היא מוסיפה להסתדר. ליישר את החצאית שלה. להחזיר את התחתונים למקומם. נשאר עוד כמה דקות וננקה את הכסא חשבה לעצמה. אחרי שאחרון התלמידים יצא.
עוד 3 תלמידים יוצאים ומגישים לה את המבחן. היא מחייכת במתיקות הידועה שלה.
מתה להשאר פה לבד ולאונן את עצמי.
עוד 7 תלמידים יוצאים בזה אחר זה. מגישים ונפרדים ממנה להיום.
היא כבר טמנה את רב הדברים בתיק. נשאר לה רק להסתדר ולצרוח על האדון שלה בפלאפון רגע אחרי שכל זה ייגמר. היא מנסה להירגע. להסדיר נשימה. תנשמי מותק.תנשמי. זה נגמר.
נועה האחרונה קמה מהשולחן. ניגשת לשולחנה של המורה. מגישה לה את המבחן.
"בהצלחה" אומרת גלית.
"תודה" מחייכת אליה נועה ומשאירה פתק בצורת לב על שולחנה ומיד יוצאת.
גלית נשארת המומה. זו היתה נועה. אני פשוט לא מאמינה. היא ראתה הכל. ידעה הכל. הפתק עוד על השולחן אבל גלית לא מתאוששת. היא לוקחת את הפתק באצבעות רועדות וברטיבות מתחדשת. מתחילה לקרוא.
"יפה שזכרת שיש מפה על השולחן המורה..."
גלית פוערת את פיה בתדהמה.
"...אך האם זכרת לבדוק כמה המפה מסתירה מהצד של התלמידים?"