וכשאני דופק אותה אני אוהב לראות את הגלים על העור שלה מתנפצים אל חוף שדייה.
מאזין למחול מיטתה המתגבר. המתבגר.
לופת את שיערה הבוגדני ומושך אלי כמושכות של סוסה.
בשקט בשקט..אני רוטן על הגזרה החדשה ובמקום ללחוש לאוזנה שאני יודע אני נושך את תנוכה.
שולח אגרוף ביכורים לעכוזה כקוטף פירות הדר ולא זונח את עכוזה השני.
השקט שלה הוא סממן לזה שהיא עוברת ליקום מקביל.
וכשם שאני מזהה בדל חריפות נועזת בלשוני איני מבקש פת לחם להסניף אלא מצניע עכבות ודורש את הכי חריף.
המיטה שלה רוקדת בתיאום מושלם לשקט הנורא שלנו בחדר.
אני מזיין את חוריה הפועמים בתוכי ומתקרב אליה כדי לאנוס את שפתיה.
היא כבר מתחננת למעט שנות שינה בטרם שוב תקום לשגרתה.
אבל אני שומע רק את מחול מיטתה.
ממשיך להפליא אגרופיי בעכוזיה כמו אבן המושלכת אל השלולית .
שקט פה מסביב אך הרעש היחיד שהיא שומעת מלבד מיטתה הרוקדת זה את הקול העמום של אגרופיי ואת האמת שלי על משלח ידה העתיק.
התחת שלה מתחדש בקצב מסחרר ולעיתים אני חושב שזה ריקוד סוער בין עכוזיה המתאוששים לבין גב כף ידי הדואבת.
אני מועך את ראשה הענוג אל הסדינים ודורך את נשמתה אליו.
אני עובר לשכיבה על הגב ומעביר את גופה עלי כבובה אל הרצפה.
אם רוצה לישון יפתי אז רק כשהזין שלי במנוחת לוחמים בין שפתייך.
והזונה הקטנה מהנהנת עם חיוך חולמני על שפתיה ומבט רעב ומצליחה להרדם.
הזין שומר על קומתו בתוך הפה שלה ומסרב לשקוט.
אני לרגע מרחם על קומתה הזקופה בין הרגליים שלי ושוקל אולי לנמנם בטרם השחר שוב יפציע.
להעניק לה אולי חסד של שנצ חצות.
כמעט נרדם אך שומע בראשי שוב ושוב את מחול מיטתה.
מלטף אותה ונרדם עם החיוך החולמני. הפעם על שפתיי.