גרעיני עפולה

אני דיי חושב שאין לזה סוף. 

אבל זה מייצר הרבה רגעי שיעמום, המילואים האלה. 

אז יוצא שאני נמרח וחושב על סטיות. 

איזה בזבוז זמן. 

הפעם הראשונה שאבא שלי חזר הביתה ממילואים, הייתי כנראה בן 4, ואני באופן כללי מאוד התרגשתי מהרובה כי היה לי רובה צעצוע ועכשיו יש פה את הlive thing.
בפעם השניה הוא כבר פירק אותו לפני שהוא חזר איתו הביתה, ודיי מהר הוא הפסיק לעשות מילואים כי הוא היה מבוגר כבר. 

כשהייתי נער, הוא היה מספר לי על סיני, על איך הם נלחמו ביום כיפור, על איך הוא היה עושה קוים מעבר לקו הירוק בתור מ''פ, ואיך אפילו תפקד תקופה בתור טבח. 

לכשנהייתי מבוגר, הוא סיפר לי על זה שזה היה בערך 20 יום בשנה, וזה היה נשמע לי הזוי לעצור את החיים שלך לכל כך הרבה זמן, לחזור למנטליות של גיל 18 וצה''ל, ולהמשיך הלאה. 

עכשיו אני ממש לא מתלונן, ויש אנשים שאוכלים הרבה יותר קש ממני, אבל עשיתי כבר +- 300 יום מילואים בשנה ו8 חודשים, שזה שקול ל-15 שנה של מילואים של מה שאבא שלי עשה. 

אני פשוט לא מבין איך אפשר לחיות ככה. 

מצד שני, בטח במלחמת העולם השניה אנשים עשו מילואים שנים ברצף. אז היי-הך הידד. 

כמה אפשר כבר כוס אמק. 

ערב, אתמול החזרתי לידך במעמד איש סב ובכי אישה,
עשרת שלוחי דם בתיבות עץ בקילומטר התשעים וחמישה.

ערב, לא הנקם הוא חלומי
אך אם ליל חלומך אובדן עלי חורץ,
השב יושב חלומך ערב,
השב יושב לך בארון של עץ.

אני נזכר כמה שאני שונא את הצבא, אבל לשם שינוי יש ערך בלבוא. 

לכל הסוטים והסוטות, שמרו על עצמכם!

פעם אחר פעם יוצא לי להיתקל בכל מיני פורמטים, בכל מיני נשים, שבשיחה ראשונית הכל עובד נורא נורא טוב.. עוברים פלטפורמה, ואופסי... "אני לא נפגשת"/ "אני רק פה כדי להסתכל". 

מה שיש לי להגיד לכן זה כושלאמא שלכן. 

עכשיו, אף אחד לא חייב לאף אחד שום דבר, אבל לשחק בצורה עמומה עם מה כן אפשר ומה לא אפשר, זה לא קול. 

אגב התופעה הזאת לא שייכת רק לכלוב, יש מדמנות של זמן וצומי חדשות לבקרים בטינדר, במבל ובכל אפליקציית היכרויות סטנדרטית. 

שיחות של שעות על גבי שעות, ואז אי רצון להיפגש - זה פשוט שוד של זמן. הרבה יותר פשוט להגיד "שמע, לא מתאים". אפשר גם בצורה בוטה "לא נמשכת, לא עובד, לא רוצה, אתה נראה כמו חרגול". אבל בקונטקסט - מתכתבים יום ואין קליק? בהצלחה, מורחים את זה שבוע? זה נורא. 

לא מתאים לך משהו? תרשמי. 

ממשיכים במסגרת המגבלות שמתאימים ל2 הצדדים? מגניב. 

גורמים לצד אחד להבין משהו אחד, ואז מנסים לכופף אותו למשהו אחר? וואלה תחנקו, זה בזוי. 

זהו. 

להאשים את העולם, עושים את זה כולם. 

להיות בעצבים, איך זה מגיע לי - ולמה אין שום דבר טוב עבורי?

אז אני נזכר כשאני מרחם על עצמי, שאת הרוב לקחתי בידיים. 

אולי לאחרים היקום סידר מתנות, אבל אם צריך אני אקח גם בשיניים. 

אז יום שבת, צהריים טובים, אתה לא קורבן. 

תרים את הראש, צא ותעשה משהו יבכיין. 

לקח לי הרבה שנים להבין שלפרגן זה בחינם, ומביא Value מטורף. החזר על ההשקעה של אינסוף. זה לא עולה כלום, חוץ מהצורך לנטוש מנגנוני מחשבה מטופשים. 

תפרגנו. 

אבל רובנו פשוט מבטאים את זה בצורה מסריחה. 

מוצא את עצמי חולם על פיסת זהב בפח זבל וירטואלי.