הפעם הראשונה שאבא שלי חזר הביתה ממילואים, הייתי כנראה בן 4, ואני באופן כללי מאוד התרגשתי מהרובה כי היה לי רובה צעצוע ועכשיו יש פה את הlive thing.
בפעם השניה הוא כבר פירק אותו לפני שהוא חזר איתו הביתה, ודיי מהר הוא הפסיק לעשות מילואים כי הוא היה מבוגר כבר.
כשהייתי נער, הוא היה מספר לי על סיני, על איך הם נלחמו ביום כיפור, על איך הוא היה עושה קוים מעבר לקו הירוק בתור מ''פ, ואיך אפילו תפקד תקופה בתור טבח.
לכשנהייתי מבוגר, הוא סיפר לי על זה שזה היה בערך 20 יום בשנה, וזה היה נשמע לי הזוי לעצור את החיים שלך לכל כך הרבה זמן, לחזור למנטליות של גיל 18 וצה''ל, ולהמשיך הלאה.
עכשיו אני ממש לא מתלונן, ויש אנשים שאוכלים הרבה יותר קש ממני, אבל עשיתי כבר +- 300 יום מילואים בשנה ו8 חודשים, שזה שקול ל-15 שנה של מילואים של מה שאבא שלי עשה.
אני פשוט לא מבין איך אפשר לחיות ככה.
מצד שני, בטח במלחמת העולם השניה אנשים עשו מילואים שנים ברצף. אז היי-הך הידד.