היו היה ילד , צעיר בגיל
אבל לרוע מזלו כבר בשלב מוקדם , היה אובססיבי לתרגיל
הלך לו לילדה היפה בכיתה ,
נתן לה פרח אבל בנוסף הוריד לה סטירה
אמרה לו הילדה :"תגיד אתה משוגע ? "
בעודו נבוך במקצת , השיב
:"לאנשים שאני מחבב אני נוטה להכאיב "
הלך גדל הילד הפך לנער ,
וראה את עצמו במוחו שנון כתער
כמובן שרחוק הדבר היה מהמציאות
אבל למי אכפת , בטח שלא לעוד נער פשוט .
נתקל בנערה יפה במסגרת כזאת או אחרת
הציע לה :"אולי נלך לאיזה סרט ?"
אמרה :"למה לא , אבל בלי ידיים "
האיסור החזיק בקושי חודשיים
ברגע שסוף סוף נכנס בפנים
ללא ששם לב , הבין שאת ישבנה הוא האדים
אמר :"שמעי מצטער, אני לא יודע מה איתי נסגר "
אמרה לו :"לא - זה טוב , תקלל גם אם אפשר "
שמח וטוב לו הנער הפך לגבר צעיר
נשים כאלה או אחרות בהן נתקל והכיר
חלקן , אהבו חלקן התמוגגו , חלקן חשבו שהוא משוגע
אבל אותו בחור במוחו הוא עדיין שנון ונפלא
אז ביום שישי אחד ישב לכתוב שיר
לשם שינוי משהו פחות מתנשא או מריר
אלא על הירהורים ומחשבות שיושבים בקצה המוח
על חוב שיש לו עוד לילד עם אובססיה לכוח
על בחורה אחת שפיתה
שבעברה הייתה , מלכת הכיתה
