אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבה, רק קצת אחרת

מחשבות על אינטימיות ותשוקה
לפני שנה. 7 באפריל 2023 בשעה 8:31

מתחיל למשוך בחוט,

אט אט הביצים מתחילות לצאת ממנה.

היא בוכה אליי להפסיק,

חרדה מלהישאר ריקה

בלי הגירוי התמידי שבתוכה

בלי מה שיחזיק אותה על הקצה.

אבל אני מחליף את תחושת הגירוי של המלאות

בנוכחות מתמדת של שפתיי סביב הדגדגן.

היא מתנשמת במהירות מטורפת

בין היבבות.

כבר מגורה עד הקצה, 

צריכה סוף סוף 

אותי

בפנים

ממלא

עד הסוף.

לכרוך רגליים סביבי

שלא אצא לעולם.

תיכף...

לפני שנה. 3 באפריל 2023 בשעה 7:25

כל מה שאני רוצה

זה שתקחי אותי.

תקשרי אותי

לעמוד

קיר 

מיטה

ותבעלי אותי.

בפראות.

תשתמשי בי ככלי קיבול.

לכל האגרסיות.

לכל מה שאת צריכה להוציא.

שאכאב בשבילך

אזעק בשבילך.

 

לפני שנה. 3 באפריל 2023 בשעה 7:12

את הדגדגן 

עם השפתיים שלי

ומוצץ

בעדינות

הבכי שלה הופך להיסטרי

משיכות פרועות בחבלים

בזמן שאני מושך מידי מפעם את החוט של הביצים שבתוכך

מרעיד אותן

בתוך האגן שנע בפראות

תוך שהיא מתכווצת עליהן

שחלילה לא אוכל להוציאן

ולשאיר אותה ריקה

נתונה לגמרי לחסדיי.

לפני שנה. 3 באפריל 2023 בשעה 4:40

אל שפתיה..

פותח אותה

שומע את ההתנשמות

של הציפייה

כולה דרוכה

למגע

שיגיע

עם קצה הלשון

לאט כל כך 

עדין כל כך

ברווח שבצד הדגדגן

לאט לאט לאט

מושך את הלשון מלמטה למעלה

מדלג על הכיפה

ויורד בצד השני

בכי של תסכול

משיכה פרועה של ידיה בחבלים המגבילים אותה

זעקה

״בבקשה״

לפני שנה. 2 באפריל 2023 בשעה 5:00

זורק אותה על המיטה

על גבה

התנועה הפתאומית של האגן שלה מוציא ממנה גניחה פרועה

מרים את ידיה במהירות מעל לראשה

קושר אותן למראשות המיטה

יורד אל בין רגליה

אלוהים

החום

הרטיבות

תנועות האגן הבלתי נשלטות

הביצים שמטריפות אותה מבפנים

אבל

הדגדגן הרעב זה מה שבאמת מוציא אותה מדעתה

כל עוד שהוא רעב

לא תהיה גאולה

היא מבקשת

היא מתחננת

ומתחילה לבכות אליי למגע.

ללשון שלי

שאולי אולי אולי

יביא אותה למקום הנכסף

ובינתיים

רק הבל פי

משאיר אותה רעבה

ומוטרפת.

לפני שנה. 16 במרץ 2023 בשעה 13:59

אחרת זה לא ייגמר לעולם.

הטירוף רק יימשך

ויתעצם

״תני לי לגעת בך״

״לא״

״תני לי!״

והיא נושכת לי בצוואר.

זעקה

נעיצה חזקה יותר

זעקה שלי

גניחה שלה

תנועת האגן המטורפת שלה

חיים משלו

הכאב שלי מטריף אותה עוד

מעודד את גופה עוד

ואין לה שום כוונה להפסיק.

לפני שנה. 13 במרץ 2023 בשעה 12:46

אני לא יודע מהיכן גייסה את הכוחות 

להתגבר על תנועת האגן הבלתי נשלטת

התרוממה מהמיטה

והביטה בי במבט זגוגי

חצתה את החדר,

גונחת עם כל תנועת אגן

ושלפה מהתיק את הסטראפאון

השתחלה אל תוך הרצועות

הידקה

ניגשה אליי

ושוב הנשיקה הפרועה הזאת שמוציאה אותי מדעתי

פתחה לרגע את קשרי העבותות שלי

סובבה אותי עם הפנים אל העמוד 

ושוב מהדקת

אני מרגיש את שדיה נצמדות לגבי

את הנשימה הפרוע שלה על עורפי 

ואז

הנעיצה

צרחה שלי

גניחה שלה

תנועת האגן שלה הטריפה את דעתה 

והביאה אותה לתנועות פרועות יותר

בגלגל שלא נגמר

הצרחה שלי מתדלקת תנועת אגן פרועה יותר שלה

הכדורים מטריפים אותה מבפנים

מה שמביא לנעיצה אלימה עוד יותר

וחוזר חלילה….

ללא מגע בזין שלי

וללא מגע בדגדגן שלה

זה יכול להימשך ככה לנצח..

לפני שנה. 13 במרץ 2023 בשעה 9:44

ומתכוננת לשלב הבא

אבל יודעת שהיא חייבת להישאר כל הזמן על הסף

מורעבת

מוטרפת

משאירה אותי קשור לעמוד

ומתרחקת

מרימה זוג ביצים סיניות

כדורים חלקים

וחלולים

בתוכן משקולות ברזל מתנדנדות

נשכבת על גבה

ומחדירה אחת

בזהירות

 היא יודעת שכל נגיעה בדגדגן תעביר אותה את הסף.

מחדירה את השניה

ופשוט לא נושמת

האגן שלה מקבל רצון משלה

ומתחיל לנוע בתנועות זנותיות

כך שהכדורים, מכוח המשקולות

עושות שמות בתוכה

נוגעים במקומות שלא הייתי מגיע לעולם

עיניה עצומות

שפתיה פתוחות

מתנשמת ונעה 

ידיה מעל לראשה 

מטריפה את עצמה

משותקת

אני מביט בהשתוממות במחזה המרהיב

באישה שיודעת כל כך איך להכניע את עצמה

להרעיב כך את עצמה

עד לאובדן עשתונות…

לפני שנה. 13 במרץ 2023 בשעה 8:41

הרעב כבר מעביר אותי על דעתי

אני מתערפל מהצורך הבלתי ממומש

מבעד לערפל אני שומע את הגניחות שלה

מטריפה לעצמה את עולמה

מענה את עצמה

מרעיבה את עצמה

משתמשת בי כמו חפץ

זה כבר לא מספיק לי

אני כבר מרגיש על קצה הלשון

את התחינה שהיא יודעת לסחוט ממני

אני נשבר

ופולט את זה ביבבה

״אני צריך להיבעל״

רק למשמע התחינה היא משחררת יבבה חייתית

כאילו שהתחינה שלי מהווה דלק עבורה

מתדלק עוד את הטירוף שלה

ההבנה שלה עד כמה היא שוברת אותי בשימוש האכזרי בגופי

״אני צריך להיבעל!!!!!״

לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 7:02

שניה לפני שהיא גומרת,

פולטת גניחה עמוקה של תסכול,

רועדת,

אלוהים…

היא פשוט משתמשת בי להגביר לעצמה את הרעב,

את הטירוף,

את אובדן העשתונות,

את הרעב,

איך היא מצליחה?

מתוך אי השפיות,

של הצורך הבלתי אנושי שהיא בנתה בעצמה??

״קום!!!״

היא צועקת.

ואני - עוד קשור למיטה.

שוב נמרחת עליי,

שוב נשיקה פרועה,

תוך כדי שהיא פורמת את החבלים מידיי.

״קום!!!!״

ואני מציית.

דוחפת אותי עם גבי אל עמוד עץ באמצע הבקתה.

קושרת במהירות את ידיי מאחורי גבי,

מהודק על העמוד,

זקפה בלתי אפשרית ניצב מולה.

מתכופפת מולי,

האגן המטריף שלה…

נוטפת…

והיא משפדת את עצמה אליי.

עמוק כמו שלא חוויתי מעולם.

היבבה שנפלטה ממנה… אלוהים

היא מתכווצת סביבי 

בלי לזוז.

רק גונחת

ומתכווצת

ומתחילה לבכות.

ממשיכה להשתמש…

מטריפה כך את עולמה,

מתעלמת לחלוטין מזעקות התסכול שלי,

מנסה נואשות להניע את אגני כלפיה,

אך היא דוחפת לאחור,

משופדת עליי,

מצמידה אותי בכוח אל העמוד.