שניה לפני שהיא גומרת,
פולטת גניחה עמוקה של תסכול,
רועדת,
אלוהים…
היא פשוט משתמשת בי להגביר לעצמה את הרעב,
את הטירוף,
את אובדן העשתונות,
את הרעב,
איך היא מצליחה?
מתוך אי השפיות,
של הצורך הבלתי אנושי שהיא בנתה בעצמה??
״קום!!!״
היא צועקת.
ואני - עוד קשור למיטה.
שוב נמרחת עליי,
שוב נשיקה פרועה,
תוך כדי שהיא פורמת את החבלים מידיי.
״קום!!!!״
ואני מציית.
דוחפת אותי עם גבי אל עמוד עץ באמצע הבקתה.
קושרת במהירות את ידיי מאחורי גבי,
מהודק על העמוד,
זקפה בלתי אפשרית ניצב מולה.
מתכופפת מולי,
האגן המטריף שלה…
נוטפת…
והיא משפדת את עצמה אליי.
עמוק כמו שלא חוויתי מעולם.
היבבה שנפלטה ממנה… אלוהים
היא מתכווצת סביבי
בלי לזוז.
רק גונחת
ומתכווצת
ומתחילה לבכות.
ממשיכה להשתמש…
מטריפה כך את עולמה,
מתעלמת לחלוטין מזעקות התסכול שלי,
מנסה נואשות להניע את אגני כלפיה,
אך היא דוחפת לאחור,
משופדת עליי,
מצמידה אותי בכוח אל העמוד.