אהבה, רק קצת אחרת

בכוח

 כאב

בחוסר אונים.

כמו הזוג ההוא

שלקח אותי פעם.

כשקשרו אותי לשולחן

על הבטן 

ברגלייים פשוקות.

כשהתמזמזו להם מאחוריי,

מבלי שיכולתי לראות

רק לשמוע.

ולקנא.

כשמידי פעם הצליפו בי,

הזעקות שלי מדליקות אותם,

עד שהחלו מזדיינים

 אחורי גבי,

מבלי שיכולתי לראות.

רק לשמוע,

לקנא,

להניע את גופי נואשות,

מנסנ להביא מעט מגע לזין שלי,

אך לשווא.

ומידי פעם קמו אליי,

פעם הוא מזיין אותי,

ופעם היא,

סטראפאון אימתני על מותניה.

מזיינים בפראות,

באלימות,

מוציאים עליי אגרסיות עצורות,

מוציאים ממני קולות שלא ידעתי שקיימים בתוכי,

של כאב,

של חוסר אונים,

ושל כניעה.

לגורלי.

להבנה שאני חפץ.

כל כולי להנאתם של אחרים,

תוך כדי שאני יכול רק לזעוק,

מכאב,

מרעב,

לסיפוק שאינו מגיע לעולם.