אהבה, רק קצת אחרת

היא עושה את מעת לעת

מתקשרת אליי

ומבקשת שאגיע אליה למשרד.

דורשת.

וזה חזק ממני.

אני פשוט נוסע, ומופיע.

רואה אותה בקצה המסדרון

עם עיניים זגוגיות

ברור לי מה היא צריכה

ומה שעשתה לעצמה.

מהימים האלה שהיא מגרה את עצמה עד הקצה

ושוב ושוב ושוב

מטריפה את עצמה בהדרגה

עד שהיא כבר יוצאת מדעתה

כבר לא שפויה מרוב צורך.

זה טקס קבוע.

מכניסה אותי לחדרה

נועלת את הדלת

שפתיה אונסות את שלי.

מפשיטה אותי.

מושיבה.

כאחוזת אמוק קושרת לי את הביצים,

אטבים על פטמותיי

סטירה.

ועוד אחת.

היא יודעת שלא אוכל לגמור כך.

מפשילה את השמלה הרחבה שהיא לובשת בימים כאלה

מתיישבת עליי

ומשתמשת.

אונסת.

תנועות האגן שלה פרועות.

מתכווצת מעליי.

הגניחות שלה מבעד לנשיקה המטורפת

עד שהיא משחררת את הצרחה.

צונחת עליי.

תלויה על צווארי,

שערה סתור.

ומשלחת אותי לדרכי.

עד לפעם הבאה.