העיראקי הולך לגדל שפם, לשנות את שמו למנואל ולהשתתף בטלנובלות סוג ז', בויוה. ביומיים שלמים למדתי טלנובלות על בוריהן. לא רק שיצא לי להתרחץ באופרת סבון, אלא כרגע נדמה שאיזה חכמולוג לקח צמר ברזל ודאג לרחוץ ולשפשף אותי בחרא הזה.
זה קטע כזה בטלנובלות, הריטואל חוזרעל עצמו - כל הזמן, למעט שינויים קטנים, ועדיין תופס אותך בביצים ומפתיע מחדש.
היא מחבקת אותך, אומרת כמה היא מתגעגעת ורוצה אותך, בום בום בום, היא מחבקת לך את הרגל, מחייכת חיוף מזוייף כמו של מישהי שדחפו לה אקדח לתחת וביקשו ממנה לעשות סטנד אפ.. אתה שואל אותה מה קרה, "לא חשוב, לא חשוב".
אתה לא תפקיר אותה, בטח כשהיא בידיים שלך, ואז אתה מתעקש..
כמו בדיחת טוק טוק מזדיינת כזאת, שאתה לא רוצה לשאול מי שם, אבל בסוף אתה נופל לתוכה.
ואז.. אתה השטן עלי אדמות! אתה הרסת אותה, שינית אותה, פגעת בה, הפכת אותה לילדה רעה, גרמת לה לעשות דברים שהיא לא רוצה, אתה לא אוהב, לא אכפת לך ממנה, אתה לא מחבק אותה - כשהיא בין הרגליים שלך מכורבלת, אתה לא זה ולא זה ולא זה.
ואז היא נרגעת, ונרדמת, כל כך שלווה, חמודה ובטוחה.
וכשהיא מתעוררת, היא נושקת לך, מספרת כמה טוב לה איתך, כמה כיף לה שאתה שם כדי לשמור עליה, כמה היא צריכה אותך, איך היא נהנת להיות החתלתולה הקטנה שלך - אוטופי להחריד.
ואז היא מתחילה לנסות לפתוח את הג'ינס עם השיניים ועם ידיים מאחורי הגב. כמו שאתה אוהב..
טוק טוק,
אתם מתים לדעת מי זה, תודו
ושוב חוזר הניגון הבן זונה.
דחיל ראבק, אני בסוף אתפור לה את השפתיים. יש לה זוג שפתיים שמישות ויפיפיות, בשביל מה היא צריכה עוד זוג?