הרעש שבראש שלי..

נכנסת לתוך הדירה כשאתה מחייך..

לא אמרתי מילה, צחקתי בלב כשאני מזכירה לעצמי לא לתת לך לחייך כשאתה יוצא מהדירה.

פשטת מהר בגדייך, כרעת ברך וחיכית לקולר שלך. שתקתי.. זה הוציא אותך מדעתך. הסתכלת עלי במבט בוחן להבין מה מצב רוחי וכשסימנתי לך עם עיני להזיז מבטך פלטת "סליחה מלכתי".. על ארבע הובלתי אותך בסלון דירתי – היה לך הפעם קשה.. אני יודעת. עשר דקות לפני שהגעת פיזרתי על הרצפה "מוקשים" פלסטיקים קטנטנים שקופים בכל מיני צורות כאלה שיפריעו ויכאיבו לך ללכת על ארבע.

המוקש האחרון עליו עלית הכאיב לך בברך קשות, יללת.. נכנעת כמו ילדה בת 4 לכאב.. "מלכתי.." מלמלת חלושות "בבקשה זה כואב".. עדיין שתקתי סימנתי לך עם האצבע המורה "שקט!"

הורדת ראשך שוב, נישקת כפות רגלי וביקשת סליחה..

אתה עדיין על המוקש.. עדיין סובל וכואב אבל הפעם נחוש יותר לרצות אותי.. סגרתי את עינייך – קשרתי צעיף ירקרק מסביב לעינייך ושוב הפכת לעיוור – כל כך תלוי בי, כל כך נזקק..

סימנתי לך בדומיה מוחלטת על ידי לחץ בידיים שאני רוצה שתעמוד, הבנת מיד ונעמדת היה נראה כי הקלה נתפשטה על פנייך כשנעמדת ולחץ המוקש הפסיק, הובלתי אותך אל שולחן הסלון שלי וסימנתי לך לשבת, מיקמתי אותך היכן שרציתי ודחפתי אותך קלות אחורה למצב שכיבה כאשר אני שומרת על ראשך.. ראיתי חיוך מבצבץ בזווית פיך, תוהה לעצמי אם אתה מחייך כי אתה יודע מה מגיע או שאתה מחייך מלחץ.

אתה כל כך מגורה והזין שלך עומד נפוח ואדמדם מסטירות שהוא קיבל והריגוש ניכר על גופך היטב.. ישבתי עליך התחככתי מעט.. האגן שלך התחיל לזוז מעט.. ואני, עדיין לא מדברת.. הרמתי עצמי מעליך ועם 2 ידי סימנתי לך לקבע את האגן ולא לזוז..

התחרפנת.. שאלת "למה את לא מדברת איתי היום".. חטפת סטירה מצלצלת! שמתי את אצבע המורה שלי על פיך וסימנתי לך שקט.. הנהנת בראשך שהבנת את המסר.

עטפתי גופך בניילון נצמד אל השולחן עליו שכבת.. הידקתי אותך כל כך טוב שמרוב שלא יכולת לזוז התחלת להזיע.. ואז שמעת את הצליל הכי מפחיד שקיים.. השחזתי סכין.. ואתה כולך מנסה לזוז ולנוע בחוסר מנוחה אך אינך מצליח.. שמתי ידי על חזך ולאט לאט נשימותייך הפכו סדירות, נרגעת אך תיכף נדרכת שוב כשהרגשת שהסכין מטיילת על גופך.

במעשיות מוחלטת גזרתי לך מס' חורים במעטפת הניילון, 2 לפטמות 1 לזין ועוד 1 על המותן.. לא הבנת מה אני רוצה ממך.. והדבר היחידי שרציתי זה לשמוע את הכאב שלך.. המוח שלך עובד שעות נוספות ושלי לא.. אני מרותקת מהופנטת מהפחד שלך.. מהמקפיא לקחתי מס' נחשי גומי שחתכתי אותם לרצועות קטנות יותר והכנסתי אותן דרך החור של המותן.. צעקת "אייי מה זה, זה קר.. איי זה נשך אותי.. מה את עושה לי.." לא עניתי המשכתי בשלי.. הוספתי מצבטי פטמות שיכאיבו לך בזמן שנחשי הגומי המתוקים נושכים אותך (חחחחחחח זה מסוג הדברים שגמרו אותי באותו יום).. ועם גלגל כאב עברתי על הזין שלך..

עכשיו שאתה סובל ב-3 מוקדי כאב אני מאושרת..

שעה שלמה שבה אתה מתפתל, נאנק, בוכה כמו ילדה קטנה, מבטיח הבטחות אינספור ואפילו מילה אחת לא שמעת ממני.. לקחתי את השוט.. הצלפתי חזק ברצפה ושריקה רעה נשמע בחלל הסלון, קפאת מתזוזה.. לא נשמת.. ואני הרמתי רגל אחת מעליך והורדתי אותה מצדך השני ופשוט התיישבתי עליך שוב בפיסוק רגליים.. את גלגל הכאב העברתי קלות על גרונך ואתה בולע את הרוק בציפייה.. בפה שלי יש נחש גומי מתוק.. אכלתי חלק קטן ממנו, החלק השני בצבץ מפי.. המחשבה שאתן לך אותו מהפה שלי לפה שלך העבירה אותי על דעתי.. זה גירה אותי.. אחזתי בראשך והרמתי אותו מעט עד שיכולת להרגיש את נשימתי עליך.. העברתי על פיך את הנחש ואת שחשבת שאני מעבירה עליך את לשוני פתחת פיך לנשק אותי.. ועדיין היית רחוק מלתת לי נשיקה באמת.. את הנחש הכנסתי לפיך בעדינות, לא רציתי שחס וחלילה תחנק לי, כשזיהית את המתיקות שלו סגרת פיך וכמו מקרוני ניסית למשוך אותו אליך.. בצד השני הייתה אני.. מתנגדת לרעיון שתיקח לי את שלי.. אימצת את כל שרירי גופך והרמת את הראש שלך מעט לבד.. הגעת לשפתיי.. לקחת ממני את הנחש.. אבל לא לקחת נשיקה.. הצלחת לרפרף שפתייך מעט מעל שפתיי ונכנעת לכוח המשיכה..

אכזבה נראתה על פנייך..

שתקתי.. הייתי צריכה זמן לעכל את הסשן הזה, ישבתי על הספה כשאתה עטוף בניילון נצמד מולי, הנחתי עליך רגלי ונרדמתי לשעה קלה..

כשהתעוררתי הבטתי לתוך עינייך, אין לי מושג איך הצלחת לעשות זאת אבל הורדת לבד את כיסוי העיניים.. ראיתי בעינייך את הסבלנות, את ההשתוקקות, את הרצון לשרת..

הבטתי בך רכות, לא רציתי להכאיב לך יותר.. לא היום.. אולי מחר..

כמו חתולה נעתי לעברך.. משחררת אותך במיומנות ובמהירות, מבטך לא עוזב אותי.. אתה חוקר כל חלק מתנועותיי.. שחררתי את גופך המוצמד וגיליתי בריכה של נוזלים.. הבטת בי ולאחר מספר שניות בעצמך תוהה מהיכן ייבאת את כל הנוזלים שיצאו מגופך, חייכתי ולראשונה בסשן פלטתי את המילים: "אתה מוזמן להתלבש.. ככה כמו שאתה רטוב"..

את הדלת סגרת מאחורייך ולא חייכת.. אני כן.