מבט חלול היה בעיניה.
עיניים כחולות גדולות, לחיים סמוקות ונראה כי היא ריחפה בעולמות אחרים.
גופה הצנום היה עירום וחף מבגדים, הסערה הרגשית שבה היתה נתונה היתה נראית לכל עין.
הרמתי את ידה וכשעזבתי צנחה ידה מטה באפיסת כוחות.
מה עוללו לך ילדה?
איך שברו אותך ככה?
ליטפתי את פניה הקטנות ברכות, והייתי שם מביטה בה בשקט. ניסיתי לפרוץ את מבט הזכוכית בנחישות מרובה ולקח המון זמן עד שעיניה הצליחו להתפקס על שלי.
אחרי שכבר ראתה אותי עזרתי לה להניח את ראשה על כתפי והמשכתי ללטף אותה, הרגשתי את דמעותיה מרטיבות את חולצתי. חיבקתי אותה חזק, בחיבוק של אמא.
לחשתי לה לאוזן - הכל יהיה בסדר בסוף. לא באמת האמנתי למה שלחשתי לה, רציתי רק לעזור לה לקום, רציתי שתתחבר שוב למציאות. אני מכירה את המקום השחור הזה. מכירה טוב.
לא שאלתי הרבה שאלות כי זה לא הזמן ולא המקום.
שמתי עליה מעיל ועזרתי לה לקום, ריח צחנת הזבל התחיל לעלות באפי כשהסתכלתי סביב הבנתי שישבנו בתוך ערימת זבל גדולה, שם השליכו אותה בני הבליעל.
כשנעמדה לבסוף לגמרי הצלחתי לכסות את גופה בעוד חלקי שאריות לבוש שיכולתי לגרד והבטתי שוב לתוך עיניה כשאמרתי לה "בואי, נלך הביתה תעשי מקלחת חמה וטובה אני אכין לך משהו לאכול, ותנוחי" היא לא התנגדה.
הובלתי אותה מהרחוב הצדדי והחשוך אל קצה הרחוב המואר, שם חיכה לי הרכב שלי. משכתי את ידה קלות והיא הלכה אחרי.
פתחתי לה את הדלת של הרכב והיא התיישבה על הכיסא, חצי עירומה חצי לבושה ובעיקר כאובה ומבולבלת.
היו כאלו שנעצו עיניים, משתאים איך זה בחורה עירומה ברחוב. והיו כאלו שהבינו והנידו ראש מצד לצד כאילו השתתפו עם מר גורלה של הבחורה..
נסענו בדממה לבית שלי, עברנו רחובות סואנים מאד בתנועת לילה ערה והשקט ברכב היה כל כך מעיק עד ששמחתי לשמוע צופרים של רכבים אחרים.
הגענו, אמרתי לה. בואי ניכנס. לא היה לה כוח להזיז רגליה וכאילו ניטעה בתוך מושב הרכב. יצאתי החוצה ובאתי אליה - פתחתי את הדלת והוריתי לה בפקודה לצאת מהרכב. כשזיהתה את הטון הפוקד הרימה ראשה הביטה בי והיה נראה כי ניצוץ חיים התעורר בה.
היא יצאה מהרכב בשקט, ונעמדה מחוצה לו בציפיה.
בואי.
קראתי לה והתקדמתי אל עבר דלת הבית, פתחתי את דלת ביתי וסימנתי לה להכנס. כשנכנסתי הבית עוד היה חשוך - שפת גופה העידה על התכווצות כאילו החושך הפך להיות האוייב שלה.
הבטתי בה דקות ארוכות, עומדת שפופה ומכווצת.
שלחתי את ידי את מתגי האורות ולחצתי בפעם אחת על שלושתם כך שאור גדול נדלק מהם בבת אחת, התקרבתי אל גבה וחיבקתי אותה, לחשתי לאוזנה שוב "זה לא נורא זה יעבור מבטיחה" ולחצתי בחיבוק חם ואוהב.
פשטתי מעל גופה את המעיל ומחזה מכוער נגלה לעיני, חבורות חבורות של שטפי דם כיכבו על גבה. זה היה מדליק אותי בסיטואציה שונה אבל הרגשתי איך ליבי יוצא אל הבחורה.
הובלתי אותה כעיוורת בין רהיטי הבית אל חדר האמבט שם הכנסתי אותה למקלחת הגונה שתשטוף מעליה את כל הכאב את כל הבושה.
במשך שעה הגונה היא התקלחה שפשפה, קירצפה, פצעה את עורה.
ניקתה את נשמתה.
כשסיימה להתקלח ניגבה את טיפות המים מגופה ואמרה מילה בודדת אחת "שרון" הבטתי בה ואמרתי לה אופק.
נתתי לה פיג׳מה ורודה דהוייה ויתרתי מחדר האמבטיה, חיממתי מים בקומקום וחיכיתי שתצא.
★★★ המשך יבוא ★★★
