הוא התעורר מבועת לחלוטין והרגיש שכל גופו כואב, הוא לא הצליח להרים את עצמו מהמיטה.
הכאב בער בכל גופו.
הוא ניסה לזכור את מה שעבר עליו לפני שהתעורר במיטה, ולא הצליח.
הוא ניסה והפך בדעתו, כל מה שזכר זה שהרגיש מלא דקירות בגופו בפעם אחת בזמן נתון מספר פעמים.
לתומר הייתה שיטה יוצאת דופן לזכור דברים, הוא הניח לזה כשלא הצליח ואמר לעצמו בלב - כשזה יהיה נכון כנראה אזכור וחזר להתרכז בגופו הכואב.
הוא חיפש לראות אם יש מישהו נוכח בחדרו, אם השאירו לו מכתב אם יש הנחייה כלשהי.
הוא מצא רק צלחת אוכל על השולחן שהושארה על פלטה כדי שיהיה חם. קנקן לימונדה וחטיף שוקולד קטן. תומר הסתער על חטיף השוקולד, הוא טרף אותו בתאווה גדולה. הטעם היה כטעם גן העדן עבורו וזה היה בדיוק מה שהזדקק לו כדי להתנחם.
אחרי שיצא המקלחת החמה שהרגיעה מעט את מכאובו ישב לאכול וגילה בלוק כתיבה ועט על הכיסא, הוא אכל וכתב בשפה הכי פשוטה שהכיר:
אני תומר עמר בן 40 יליד העיר אופקים בן לאמא שונטל ואבא משה אח של אביב, שי ויפעת כותב את צוואתי האחרונה.
נכנסתי להרפתקה שאינני יודע אם אצא חיי ממנה, בעוד 3 וחצי ימים ישחררו אותי או שיאריכו את זמן השהות שלי כאן.
אינני יודע היכן אני נמצא ואני חווה חוויות שלא חוויתי אף פעם. הגוף שלי כואב והנפש שלי שבורה, אינני יודע מה עשיתי כדי להגיע לכאן.
אמא ואבא - אני אוהב אותכם ומעריך את זה שנלחמם עלי ועל אחיי ואחותי ולא נתתם לנו להיכנע לתכתיבי החיים. מי שאני ואיך שאני זה בזכות מי שאתם לימדתם אותי להיות. אמא אם רק הייתי יכול לתת לך חיבוק ונשיקה הייתי רץ אליך ומחבק חזק ולא משחרר אותך. אבא תודה שלימדת אותי לדעת להבדיל בין הטוב לרע.
אביב ושי האחים האהובים שלי, ויפעת האור של הבית לעולם לא אשכח איך תמיד היינו מאוחדים בטוב ברע וכן גם במכוער.
איתכם ידעתי שאין גבול לגב איתן וחזק, איתכם ידעתי שלא משנה היכן אהיה תמיד תהיו לי לעזר.
וכמו שאתם לי כך גם אני לכם - בלי לשאול ובלי לחקור.
אני אוהב אותכם מאד.
אם אתם קוראים צוואתי זו ואני אינני בין החיים אני משאיר את הדירה שלי ליפעת - אני רוצה תשמרי עליה ושתהיה שלך לאביב אני משאיר את הרכב שלי ולשי אני משאיר את הסוסה שלי
לאבא ואמא אני משאיר את חשבון הבנק שלי ואת ניהול העסק, אבא אתה עורך דין אני למדתי ממך המון אני מאמין שאת העסק תנהל באותה דרך שאני ניהלתי ביושר ובהגינות.
אהובים ואהובות שלי, הלוואי ואשאר בין החיים כדי להעריך אתכם על שאתם בחיי.
אוהב ומתגעגע
תומר.
נ.ב
אם אינני בין החיים דעו שחייתי את חיי בצורה הכי טובה שיש וגם עכשיו כשאינני יודע היכן אני ולמרות שאני כואב ונפשי שבורה אני עדיין אופטימי ואני חווה את הכל בקבלה אמיתית.
שלכם תומר.
תומר הניח לעט סיים את ארוחתו ונשכב במיטה, הוא נזכר בכמה מאורעות שעיצבו אותו להיות מי שהוא היום.
הוא נזכר כמה גאווה היתה בליבו כשהחתים את הלקוח הראשון שלו על חוזה.
הוא צחק כשנזכר בשטויות שעשה עם אחיו על חשבון אחותו..
הוא דמע כשנזכר בפרידה שלו משי שנסע לארץ רחוקה הצטמרר ברגע שנזכר איך אביב הודיע בהתרגשות גדולה שהוא ואישתו בהריון.
לתומר היה הרבה זמן. אף אחד עוד לא הגיע לחדר כדי לתת לו משימה.
הוא שיחזר את ילדותו, עברו כמה שעות מאז שהתעורר והוא חש בבטנו שוב, הוא חיפש מה לנשנש ומשלא מצא הלך לדלת חדרו ודפק עליה בתקווה שמישהו ימצא אותו - אף אחד לא ענה לו ואף אחד לא הגיע אחרי מספר דקות של המתנה רעבה תומר ניסה לפתוח את הדלת והופתע לגלות שהיא לא הייתה נעולה.
הוא הציץ מבעד לדלת בזהירות וגילה שאין אף אחד באיזור, הוא החליט לקחת את הסיכון וחמק מחדרו.
הוא יצא אל שטח המפעל הוא לבש מכנס קצר לגופו הוא היה יחף וכל מי שהיה מביט בו היה נבהל, גופו חבול מלא שטפי דם, סימני מחטים מרובים היו על גופו.. אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בהומלס שצורך סמים.
תומר חיפש במהירות את דרך המילוט המהירה ביותר, הוא רצה לברוח מהסיוט הזה.. הוא לא ידע כמה זמן עבר באמת בשהות שלו שם ולא סמך על דברי הד"ר שאמר לו שעברו יומיים.
הנוף שהיה מסביבו היה של מפעל נטוש עם מכונות שלא הופעלו מזה זמן רב, השחפים שצעקו ברקע היו מרובים ותומר צדק הוא אכן היה בדרום האפל של העיר. למזלו הוא הכיר את המקום ולא חשש.
המשך יבוא
