הוא חיבק אותה ארוכות עד שזו נרדמה בזרועותיו.
הוא הביט בה ארוכות וידע שהיא זו שאהב שהיא זו שרצה, שהיא היא היא האחת והיחידה שלו - מלכתו.
גופו בער הדם שלו השתולל, הוא פחד להכאיב לה ועבר בעדינות על המקומות הכואבים שלה.
במשך כמה שעות שנמשכו כשניה אחת עבור תומר הוא חיבק אותה ואהב אותה במיטה בצימר ההוא.
ליבו היה מאושר נפשו מצאה את המרגוע שחיפש במשך אותן שנים.
כשפתחה את עיניה פגשה בעיניו שלו, מביט בה ושותק.
מבטו אמר אהבה.
מבטה אמר בלבול.
הוא נשק בעדינות על שפתיה ולאחר מכן הישיר מבטו אליה ואמר לה "שנים שאני לא רגוע, המבט שהיה בעינייך ביום שגילית את הבגידה שבר את נשמתי. לא אהבתי ככה בחיי ולא אוהב אחרת מלבדך. כל שתרצי, כל שתבקשי אני עבד לרגלייך אני אוהב אותך יאנה אני זקוק לך"
הוא חזר לנשק אותה.
יאנה שקעה בתוך האהבה שלו והרשתה לו לאהוב אותה עד תום, גופה התגעגע למגע שלו לדרך שהכיר אותה. תומר אהב אותה מאד, הוא לא רצה שזה ייגמר.
הוא חדר אליה וכאשר הביט בעיניה עמוקות, זה הרגיש לו כרגע מאד אינטימי וחשוף שלו. הוא שאל "התינשאי לי?" ולא האמין שהוציא את צמד המילים האלו מפיו.
יאנה לא ענתה היא שתקה, התמסרה אל גופו ושניהם הפכו לאחד.
מיצי ההנאה שיצאו מגופה העידו על געגוע עמוק.
משנרגעו מעט אמרה לו בשקט "נשאר לך לילה אחד אחרון לחינוך המיוחד שלך, אחריו אם עדיין תרצה בי, אהיה כאן - שלך".
תומר הביט בה ארוכות "אני אעבור את הגיהנום בשבילך אהובה שלי.."
"ושי?" אמרה ושתקה.
תומר הביט בעיניה, "הוא לא יודע שזה הייתי אני, הוא לא יגיד כלום כשיראה אותך וזה ישאר הסוד שלנו.
אני אוהב אותך יאנה.
אני לא רוצה לוותר עליך או לאבד אותך שוב."
יאנה קמה התלבשה במהרה סידרה את שיערה הסתור נתנה בתומר מבט חטוף ויצאה מהצימר.
המשך יבוא
