תומר היה אבוד.
הוא שכב על המיטה והרגיש מרחף, מחשבותיו נדדו הוא ראה בדמיונו איך הוא עומד מול יאנה בחליפה מהודרת כשהיא לובשת שמלת כלה ומסביבם כל האוהבים והחברים שלהם "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".. האווירה הנעימה השקטה והרומנטית שהייתה מסביב הגבירה את מחשבותיו על הנושא והוא התאהב ברעיון של ההצעה..
"קום על החיים שלך סמרטוט ותפסיק לחלום" אמר ואדים.
"אתה צריך להתכונן ללילה הגדול והאחרון שלך.
אתה תצא מכאן בעוד כשעה היישר לשדה התעופה, הנה הדרכון שלך כרטיסי הטיסה שלך. אסור לך לדבר עם אף אחד. דיוטי פרי לא כלול בנסיעה. יש לך כאן פרטים מדוייקים במיוחד מה עליך לעשות מרגע הנחיתה.
תומר, תזכור שעליך לעשות כל שתתבקש, אורלי תחכה לך בשדה התעופה ותסעו יחד."
"לאן אני טס?" שאל תומר.
"שאלות מיותרות תקרא אחר כך בכרטיס, זו הפעם האחרונה שתראה אותי במהלך העסקה, היה שלום תומר." הוא חייך אליו ועזב מבלי להסתכל לאחור.
תומר קרא את ההנחיות שקיבל בעיון רב הוא יצא מהצימר, תיק קטן בידו ביד השניה מפתחות הרכב הדרכון וכרטיסי הטיסה. הוא הרגיש איך הדם שלו פועם והתרגש, מזה 5 ימים שלא נהג.
תומר לא בזבז זמן ובחוצפה האופיינית לו טיפס אל תוך הג׳יפ התיישב בו בנוחות והתחיל בנסיעה, הוא חשב לעצמו לברוח להשאיר הכל ככה ולא לסיים את העיסקה. הרי שום דבר לא מונע זאת ממני אמר לעצמו בקול רם ובכל זאת המשיך כמצופה ממנו לשדה התעופה, הסקרנות שלו גברה עליו. הוא השאיר את הרכב מונע בכניסה לשדה התעופה כפי שמתברר בהוראות לקח את התיק הקטן ונכנס לתוך השדה, לא עניין אותו מי ייקח את הרכב הוא רק רצה לעמוד בזמנים.
את אורלי פגש בכניסה לטרמינל 4, היא לבשה שמלה קייצית קצרה בצבע חרדל פרחונית ועם שרשרת סגולה מיוחדת שתפסה את תשומת ליבו. אך תומר לא פצה פיו הוא הנהן לה לשלום ויחד המשיכו אל עבר עמדת הבידוק והכירטוס.
הוא הקפיד להשיב רק לשאלות שנשאל ולאחר שסיימו הכל עלו אל המטוס. הוא כבר ידע שהם נוסעים לאיטליה. כל אחד מהם קיבל מושב במחלקה הראשונה הפינוק היה מורגש.
אורלי רמזה לתומר בעיניה כי יש להם צופים ותומר הבין שעליו להקפיד במיוחד על נושא השתיקה וכך עשה.
הוא עצם עיניו עוד לפני שהטיסה החלה וצלל לתוך החלום שלו על החתונה עם יאנה.
הים היה חלק ומשב הרוח הנעים ליטף את האורחים, כולם לבשו לבן כי ככה יאנה רצתה, הרבנית ריגשה אותם והכל היה נינוח ונעים והמוסיקה הייתה מושלמת. אני אוהב אותך יאנה, אני רוצה לחיות את כל חיי איתך מלמל.
"תומר, תומר" הוא שמע קול רחוק שקורא לו, אך הוא המשיך להגיד ליאנה את אהבתו.. "תתעוררררר כבר" שמע את הקול ממרחקים והיה נשמע שיש כעס בטון הדיבור "תתעורררר אתה רק תסבך אותנו" תומר פקח עיניו וראה מולו את אורלי, קום מהר ותתחיל לצאת לפני שנאחר וזה יעלה לנו ביוקר.
תומר שהיה מעט מבולבל ניסה להתעשת על עצמו קם מהכיסא והתיישב שוב במהרה כשהסתחרר.
הם עזבו את שדה התעופה במכונית שהמתינה להם עם נהג שקיבל את פניהם באולם מקבלי הפנים.
אחרי נסיעה של שעה וחצי הם נכנסו לרחבת חנייה גדולה ולמולם עמדה טירה מפוארת ועצומה בגודלה.
תומר הובל אל חדרו וכך גם אורלי.
בשעת ערב הצטרפה אל תומר לחדרו אורלי והסבירה לו את חוקי המשחק.
"50 עוצמות של כאב וסבל.
תהיה טוב יתחשבו בך תהיה סרבן זה יכאב לך.
אתה שומר עלי אני עליך.
במשחק הזה הכל מותר לך ולי אין איסורים.
תפעל בחוכמה - כי כל מה שתעשה היום ישפיע עליך לאחר כך".
"אני לא ממש מבין" אמר תומר כשהוא מנסה לעכל את מה שאמרה לו ממש עכשיו אורלי "אז את אומרת שמותר לי הכל? שאני יכול לעשות מה שאני רוצה? שכל מה שאעשה עכשיו ישפיע עלי לאחר כך? ואם אסרב זה יכאב לי ואם אציית זה ישתלם לי?
הדיסוננס לא ברור לי.. תסבירי שוב ולאט".
"כשם שתסבול כך גם תוכל להתענג. שמור עלי ואני עליך."
"תבחר את הצד שבו תרצה לשחק רק שים לב לשעון".
הם יצאו מחדרו של תומר ונגלה לעיניים שכל הטירה היא חדר משחקים ענק עם מלא כוכים, ואינסוף אפשרויות.
הם עברו ליד חדר שבכניסה אליו היה קיר שלם של שוטים שונים ומשונים - מעל כל השוטים נכתב: "הבחירה עכשיו".
תומר החליט, הוא אחז השוט השחור עם הכת ממתכת, הוא סובב את מפרק ידו במיומנות ויצר תנועה של הצלפה. התחושה הייתה נהדרת והוא חייך חיוך רחב ומלא בטחון.
המשך יבוא
