הרעש שבראש שלי..

הם נכנסו אל תוך החדר ואורלי אחזה בידו, תומר נבהל ואמר לה באופן כמעט אוטומטי "אין לגעת ברכושו של אחר" אורלי חייכה ולקחה את השוט מידו.
תומר היה מבולבל, הוא הביט יחד איתה בשעון הגדול ומהתמונה שניבטה בו הבין כי תור הנשים להיות שולטות הוא הרכין ראשו וכרע מולה באומרו "כן מלכתי".
"הבטחון העצמי שלך מלא ביוהרה העונש שלך יהיה 50 הצלפות של אש".
עיניו של תומר נפערו מעט הוא ידע למה התכוונה וגופו התכווץ מהמחשבה של הכאב אותו הוא הולך לקבל.
אורלי קשרה את ידיו ורגליו אל הצלב שנשען על הקיר והחלה למרוח גבו בקרם, זה היה קרם בן גיי, תומר החל להרגיש את הלהט החם שנוצר על גבו. "תספור איתי בקול רם ובכל עשיריה תזכור להגיד - סוף מעשה במחשבה תחילה".
מתחילים:
אחד
שתיים
שלוש
ארבעעע
אוווההווו חמששש
כשהגיעו לעשר הראשונים הוסיף תומר ואמר "סוף מעשה במחשבה תחילה", אורלי הצליפה בגבו של תומר עם השוט שבחר, היא רק חיממה אותו אבל הגב שלו כבר צרב מהבן גיי, כל מגע קטן הקפיץ את חום גופו לכמעט בלתי נסבל, הוא הזיע מאד וגופו רעד אך תומר לא נשבר והמשיך בספירה, "עשרים ותשע, שלושים - סוף מעשה במחשבה תחילה" אמר בקול קצת גבוה. בכל הצלפה נוספת הגבירה אורלי מעט את הכאב, לאחר כעשרים דקות נוספות בהן נחלש וכאב ושרף היה תומר חדור מטרה לסיים את ההצלפות כשהוא עומד על רגליו. לא משנה כמה כאב לו הוא נעמד בבוטות מופגנת כלפי אורלי והמשיך בספירה, "ארבעים ושמונה, ארבעים ותשע, חמישים - סוף מעשה במחשבה תחילה".
הוא חיכה שאורלי תשחרר אותו על מנת שיוכל לדאוג לגב הפצוע שלו. לנגד עיניו הוא ראה את יאנה ואת הרצון שלו להצליח עבורה במשימה הערב כדי לזכות בליבה שוב.
אורלי שחררה את תומר ואמרה לו "שששש.. אני יודעת מה טוב עבורך אל תזוז"..
תומר נשתל באדמה הוא לא זז אך הקשיב בקשב רב למילותיה של אורלי.. בזמן הזה אורלי ניקתה וחיטאה את גבו.. "בוא, נעבור לאתגר הבא".. הם עברו לחדר הנוסף שם נמשכה אורלי ונאמר לתומר לעצור ולא להתקדם. אך תומר המשיך בדרכו ונכנס אל תוך החדר "אנחנו נשמור אחד על השני" הוא זכר.
בחדר הגדול שנגלה לעיניו הוא ראה כי אורלי משלמת את המחיר על הכאב שגרמה לו.. אורלי שכבה על הרצפה הקרה בזמן שגופה הוכן לקשירה והנפה, היא הונפה בו זמנית על ידי 4 שולטות גדולות ונמתחה באוויר ל-4 כיוונים. על גופה הונחו 50 נרונים דולקים - אסור שהם ייפלו.. ומהדקה ה-7 שהנרונים יתחילו לרתוח את תספרי בקצב איטי עד חמישים.. אמרה השולטת שהובילה את כולן.
תומר ידע שזה ישאיר לה כוויות על העור, תומר ידע שזה יפגע בעור הלבן והמיוחד שלה, תומר ידע - זה לא שפוי.
הוא חכך בדעתו וכשראה את עקצוצי החום משפיעים עליה הוא רץ לעברה והחל להוריד את הנרונים מגופה. תומר לא הספיק להוריד את כל הנרונים כשחטף הצלפה כואבת מאד בגבו הפצוע, אבל הוא לא עצר והמשיך להוריד אותם למרות שהוצלף.. אורלי צעקה לו "זה בסדר אל תדאג לי" ותומר בשלו. כשסיים הסתובב לעברה ואמר לה "חמישים גוונים של כאב.. נכון? אז יחד נעבור הכל".
כעונש על התנהגותו תומר נכבל בידיו וראשו הורם למעלה הכאב היה חזק עבורו והבשר שלו להט מכאב שהציק לו יותר ויותר.
השולטת שכבלה אותו דחפה אותו למצב בו התיישב והיא השעינה את ראשו אחורה אל המיטה..
"לפתוח פה" אמרה כאשר הייתה מעליו וכשזה פתח השתינה לתוך פיו "לשתות בבקשה" תומר נגעל ולא הצליח לדמיין את עצמו שותה שתן הוא פשוט פלט מפיו את השתן וזה נזל על גופו, תומר הכעיס את השולטת וזו מהרה להעניש אותו שוב. "שתינו עליו כולכן" אמרה ושאר הנשים שהיו בחדר נעמדו בזו אחר זו כל אחת בתורה והשתינו על פניו של תומר שנאבק בנוזל הצהוב והחם שנשפך על כל גופו.
תומר התעוות מכאב..
הנוזל החם צרב לו מעט על הגב המוצלף שלו אך לאחר זמן מה הצריבה פסקה ואף הקלה את כאביו.
הערב עבר לאיטו ומחדר לחדר הכאב גדל ואף הרגיש לתומר כאילו ההתאכזרות מכוונת כדי לשבור אותו, הוא לא נכנע ולא ויתר.
הוא עבר השפלות וכאבי קיצון, שמר על אורלי והיא עליו.. הם הפכו לאחד.
חמש שעות עברו מתחילת הערב ושניהם היו מותשים השעון הראה פסק זמן של שעה ושניהם נכנסו לחדר המנוחה, גופו של תומר רעד הוא היה רעב מאד אך מכיוון שלא ידע עוד כמה זמן יימשך הערב הזה הוא רק שתה מיץ ממותק ונגס מעט בפלח אבטיח שהיה בצלחת הפירות.. אורלי לעומתו אכלה נתח בשר כדי לשבוע.
לאחר שעה של מנוחה חזרו שניהם אל האולם המרכזי לטקס הסיום.
"אתה המנה העיקרית בטקס" אמרה אורלי לתומר כשחייכה לו חיוך רחב של יודעת סוד.
                               המשך יבוא