סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרעש שבראש שלי..

הסיפורים שלי הם אמיתיים, אלא אם ציינתי מפורשות שלא.



© כל הזכויות שמורות למחברת – המחנכת אופק.
זכויות הקניין הרוחני, לרבות זכויות היוצרים והזכות המוסרית של היוצרת ביצירות (הסיפורים) המופיעים באתר זה (הכלוב) הינן בבעלות היוצרת המחנכת אופק.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר – כל חלק שהוא המופיע באתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחנכת אופק.
לפני 4 שנים. 3 בפברואר 2020 בשעה 10:16

חזרתי בלילה כל כך מאוחר
ואתה חיכית לי בין הסדינים והשמיכות..
נכנסתי למיטה עירומה כי כך הכי כייף ואתה עטפת אותי עם הידיים הגדולות שלך וחיבקת אותי עם הרגליים שלך..
"התגעגעתי אלייך מלכה שלי.."
ככה אמרת מתוך שינה.
הסתכלתי עליך ככה עם העיניים העצומות שלך וחייכתי.. באמת שיש לי מזל גדול להיות מאושרת איתך וחשבתי לעצמי עד כמה אני מסוגלת להיות מרושעת ולהציק לך.. וזה פשוט יצא ממני..

"Up"

לחשתי לך - פתחת עיניים חצי רדום מביט בי ולא אומר כלום רק מביט בי.. מבט כזה רעב שקיווה שרצה והנה מקבל במילה אחת את כל החשמל האפשרי..

קמת מהמיטה מיד וסגרת את הדלת, שאלת "מה תרצי?"
"אתה יודע מה אתה צריך לעשות נכון?"
הוא הרים לי את הישבן שלו.. ולקחתי אותו בכל דרך אפשרית.. הקולות שיצאו ממנו נכבשו אל תוך הכרית.. כאב לו. הרגישות הזו שלו בתקופה הזו של החודש כשהוא כל כך נשי.. אני מתה עליה..
כשגמרתי עליו את כל הגירויים האפשריים שבאתי איתם הביתה אז חיבקתי אותו.. ליטפתי אותו.. הרגעתי אותו..
לא רציתי כלום נוסף.. לפעמים אני לא רוצה שיגע בי.. לפעמים אני רוצה אותו רק כחור. לפעמים אני רוצה להיות רק רעה..

 

לפעמים אני רוצה שקט..

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י