רסיסי שליטה

שקט. דממה של פרידה. דמדומים של אהבה שהיתה.

שתי נשמות שנגעו אחת בשניה. כמו לשון חשופה על ברזל רותח. נפש נגעה בנפש, ונותרה רק צריבה. ותאי רגש שמתו. טוב שמתו, כדי שהכוויה לא תמשיך לכאוב לעד. ואולי היא תמשיך.

מדי פעם עוד זכרון מפלח ודוקר. ועוד ריח. עוד תמונה משפט וצחוק שהיו שלנו פעם ועכשיו הם של אדם אחר. של מי שהייתי ומי שהיית כשאהבנו, אבל הם כבר אינם. נשארנו רק אני ואת.

האדם ההוא שהיה שלך ואהב אותך מוכר לי. הוא דמה לי במראה במחשבה ובדיבור. הוא לא אני, אבל הוא כל כך דומה וקרוב שלעיתים נדמה לי שאנו אותו אדם.

גם אותך כשהיית שלי, הכרתי. הכרתי יותר מהכל.

אבל אותך, כשאני לא שלך ואת לא שלי? את זו כבר אינני מכיר. היא זר שנראה כמוך, צל מטושטש מצורה שהיתה פעם חלק ממני. 

מי את?