רסיסי שליטה

לנגב לך את הדמעות זה כבר לא התפקיד שלי.

אם תעצרי רגע תוכלי לראות שהקרח הזה שעוטף את הלב שלי קפוא רק מבחוץ. הוא מכסה את זה שנמס מכל דממה וריק. מכל דמעה וחיוך מלאכותי ועייף.

אבל אנחנו כבר לא עוצרים להסתכל יותר. 

ממשיכים לפסוע כל אחד לכיוון אחר. ורק שובל נותר אחרינו.. של דמעות או של קרח שמטפטף מהלב, קשה להבדיל. ואני גם לא מתעכב לבדוק, מישהו עלול עוד לחשוב שהפצע הזה עדיין חי.

האהבה לא נגמרת אף פעם. רק שאנחנו פשוט אנשים שונים מדי.

אני לא מדבר עלי ועלייך, אלא על שנינו היום ועל שנינו אז. לפני הנצח, לפני עידן הקרח, לפני שהצלקות והפצעים הפכו אותנו לאנשים אחרים וזרים.

כותב אלייך. מתגעגע אליה.