1.
כמה חוויות שקרו לי לאחרונה עם חברות מהעולם שמחוץ לכלוב נתנו לי אומץ לבדוק שם גבולות מדי פעם.
וכך אני מוצא את עצמי חוטף סטירה ידידותית מזו, נותן לזו פוט-מסאז, נועל נעליים לאחרת שמסתכלת במבט של ״כל כך ברור לי שאתה נהנה מזה״ ומתגרה בי מאז מדי פעם ותוהה בלי בושה מתי אעזור לה שוב לנעול אותן ולא באמת מבינה את הכוח של זה עלי.
או סתם סוגד לחיים של הכתף של אחרת בדייט ראשון לפני חודשיים, במשך 20 דקות בזמן שהיא נאנחת למוות.
בלי תווית ״נשלט״ ו״שולטת״ לפעמים הכל יותר קל. בטח כשאתה מגובש יותר.
ותחלצו מדי פעם נעל של אשה בזמן שאתם כורעים מולה ומישירים אליה מבט יציב לתוך העיניים מלמטה למעלה. זה כמו סם הדבר הזה, זה ממכר לא פחות, אבל בניגוד לחומרים כאלה ואחרים זה גם ממש בריא. לגוף ולנפש.
2.
בשנה וחצי של בלוג ופעילות בכלוב אתה מכיר לא מעט אנשים. בעיקר נשים. המון אינטרקציות נהדרות, כולל כמה שמעיפות לך את המוח לשמיים, חלקן חבריות בלבד, חלקן עם וויצ׳ האגדית, חלקן גם פחות מוצלחות.
ואתה מאוורר את הסטיות והמחשבות שיש לך במוח שנים. ונותן להן לנשום ולפרוח, וללבלב ולהיקטף ולהיאכל, ולהירקב על האדמה ולנבוט מחדש.
ומגיע שלב שאתה מרגיש שהסוללה מלאה, ושצריך לנוח, או להמשיך בחוץ. כי ברגע שדברים נפתחו אצלך, אתה לא באמת תלותי במסיבה כזו או אחרת או באתר כזה או אחר.
אז מוצ״ש בעוד שבוע נראה לי שאלך לפמדום, וזה סביר להניח יהיה ביקור אחרון שם לתקופה הקרובה ואולי גם הרחוקה. בעיקר לנשום שוב את האווירה הזו של עולם תלת מימדי ואמיתי שבו גברים פשוט סוגדים לנשים סביבך, כל הזמן.
וגם בשביל להגיד שלום לכמה פרצופות. בתקווה שלחלק מהן, שהיתה להן משמעות די גדולה בחיים שלי זה גם יקרה כשאני על הברכיים.
3.
יש את ג׳. חבר טוב, דתי. אני חושד כבר שנים שהוא עמוק בקטע. כמובן לא אומר ולא רומז כלום.
טסנו קבוצת חברים וחברות יחד שבוע שעבר, ומישהי מאחוריי, ישראלית כמובן, מניחה רגל על המסעד לידי.
דברים מאד סוטים עוברים לי בראש, אבל התנהגות לא מנומסת היא לא תירוץ להטריד מישהי זרה. ואני מתעלם. אבל קולט את ג׳, שיושב בשלישייה לפניי, נותן מבט כל פעם, בכל קימה, בכל הסתובבות לדבר איתי שהוא פתאום יוזם בלי סיבה הוא מלכסן את המבט באקראי לעבר הרגל הגרובה.
אבל אח שלי כפרה עליך, אני המצאתי את לכסון המבט החטוף והרנדומלי הזה לעבר רגליים חלוצות, מולי אתה כמו ספר פתוח. מתחשק לי ללכסן מבט שמאלה ולומר לו: ״כן אחי, הכל טוב, גם אותי זה מוציא מדעתי. הכל בסדר.״
כמובן שאני לא אומר כלום.
