לפני 11 שנים. 5 בנובמבר 2013 בשעה 23:58
בעצם, פאק איט. בא לי לכתוב משהו. ספק שאלה ספק אמירה.
יש כאב, שהוא לא באמת כאב. הוא עמום לגמרי. מעיין כאב אפתי כזה. יותר כמו ריקנות. בדידות. אבל זו לא בדידות, כי אי אפשר למלא את זה בחברה אנושית. לא שיחה, לא חיבוק, לא סקס, לא אפילו לשכב ליד מישהו שאתה באמת אוהב יכול לפתור אותו. זה משהו יותר עמוק, בתוך תוכו של האדם. זה חוסר אונים מוחלט. אני לא יודע איך לקרוא לזה, אבל אני כמעט בטוח שכולם מרגישים את זה מדי פעם. אולי זה חוסר המהות בקיום האנושי. אולי זה הסתמיות שבבסיסם של החיים. לא יודע. אבל מה שזה לא יהיה, זה הכי מעפן שיש. ואפילו מילים לא מסוגלות להרגיע אותו.
מה זה השטות הזו, ואיך מטפלים בה?
