Time enough for love

או שלא באמת אלוהית, אבל נראה לי שאני מתחיל להבין את הקטע הזה של התמסרות וכו'. 

יש מצב שאני עוד אהפוך לנשלט אמיתי...

לחיות זה כל כך פשוט. 

למה אנחנו עושים מזה כזה סיפור?

אני שונא שסיפורים נגמרים. אני במיוחד שונא שסיפורים טובים נגמרים. זה מכניס אותי לדכאון לכמה שעות טובות.

אל תקראו ספרים, אל תראו סדרות טלוויזיה או סרטים. פשוט אל!

בשביל מה זה טוב?

מדי פעם, כל מה שבא לי לעשות, זה ללכת, בזמן שקיעה, לאיזו פינה מבודדת, לאיזה צוק שמשקיף על הים, לראש מגדל גבוה בעיר ראשית, לדיונת חול ענקית באמצע המדבר, ולצעוק. לא מילים. רק הברות. ופשוט לצעוק ולצעוק ולצעוק עד שהקול שלי יגמר. ואז ליפול לרצפה, שדוד, ולשכב שם. לא לזוז במשך שעות. פשוט לשכב שם. גם אחרי כשהשמש תשקע, והלבנה תעלה ותשקיף עלי. לרעוד מהצינה הלילית, לשמוע את צליליהם של אלו שאינם נעים למרותה של השמש. להתכסות במעטה עדין של טל. ועדיין, לשכב. לא לזוז. לצפות בכוכבים רוקדים באיטיות לאורך השחקים. המוח שלי ריח ממחשבה, ריח מתחושה. כל התחושות נכנסות ויוצאות בלי לעבוד עיבוד. שורה של תמונות, אחת אחרי השניה. בלי רגש, בלי חיבור, בלי לוגיקה. ריקנות פשוטה. כיבוי מערכת מושלם. עיני פקוחות, אך ללא תנועה. פני מסיכה קפואה. נשימותי עדינות עד כדי שלא יובחנו ע"י זר.

ואז, כשהירח בתורו ישקע, והשמש תחל לזרוח, אני אנוע. ראשית, רק תנועות פשוטות - אישונים מרצדים בחלל עיני, לשון מתגנבת לטעום קצת מהטל שעוד על שפתי. ואז, עם חומה של השמש, גם בגופי יתעררו החיים מחדש, כמו בארץ מסביבי. לאט לאט אקום, ואתגבש לישיבה מזרחית עם גבי לשמש, צופה בעולם שהיא זו עתה חושפת בפני, כאילו רואה אותו לראשונה. ואז, אני אתעורר באמת. כמו הפרפר שזוחל מתוך הגולם, גם אני אעבור את המטרמורפוזה שלי, ואהפוך לחדש. אני אמתח כל שריר, בנסיון להבין מה הוא עושה. אומר כל מילה, טועם את טעמה בהנאה. אני אביט פנימה, ואגלה את עצמי מחדש. אגלה מי אני באמת. מה אני באמת רוצה. אגלה את עצמי בלי המיסוך שבא יד ביד עם שנים של חוויות, של נצחונות והפסדים, של כאב והנאה, של אושר וסבל. בלי בתולת הברזל שהיא כל הציפיות שלי ושל אחרים מעצמי. אני אביט, ואראה רק את מי שאני באמת. כמו הפילוסוף האפלטוני שיצא מהמערה, כמו הבודהה שישב תחת עץ הבודאי, אני אגלה משהו חדש. אני אגלה מעיין הארה קטנה. אך שלא כמוהם, אני לא אחזור לעולם כדי להנחיל את התובנות הללו לאחרים - כי אין הן תובנות באמת. אני לא אהיה חכם או פיקח יותר משהייתי. לא אחזיק בכף ידי את האמת האובייקטיבית. אני רק אהיה אני. אבל הפעם, אהיה באמת אני.

והחיים ימשיכו. ויהיו עוד אהבות ושברונות לב. יהיו עוד הפסדים וניצחונות. החיים יהיו החיים. ואני אהיה אני. וזה יעשה את כל ההבדל.

האחרון גאוני :)

התחלתי את הפוסט הזה לפני שעתיים כנסיון רנדומלי לאסוף מוזיקה קלאסית "סקסית" (כי הייתי 12 במדד החרמנות(מתוך 10(nested)), ואיכשהו הוא סתם הפך לסתם אוסף אקלקטי של מוזיקה קלאסית וג'אז. עדיין סביר פלוס.

ותהנו :)

(ונסה מאי היא אחת מהסקסיות)

(הירומי תמיד נראת כאילו שהיא גומרת בזמן נגינה - ראיתי את ההופעה הזו בדיוק חודשיים לפני ההקלטה הזו, בבלו נוט בניו יורק)

(לא מכיר את המבצעת, אבל היא גם לא רעה בכלל וגם מבצעת את האימפרמפטו של שוברט)

(הבאים לא קשורים לביצוע, אלא לאומן - הנוקטורנויים של שופן תמיד הדליקו אותי. כל נגיעה חטופה בקלידים היא ידים שמחליקות סביב חמוקיו של גוף עירום)

(והתמונה הזו מצחיקה אותי)

http://cdn.7static.com/static/img/sleeveart/00/002/951/0000295153_500.jpg

(למאי ימאנה יש פשוט קול סקסי - צרוד, אבל סקסי. חוץ מזה, זה בלוז, ומקאובוי ביבופ, אז בונוס נקודות)

(ואם כבר היינו עם ונסה מאי, הנה עוד כנרית די שווה- לינדסי סטרלינג)

(ולסיום, משהו יותר נוגה ופחות סקסי)

אז לא הייתי פה הרבה זמן. אני מניח שהכלוב נשאר הכלוב, אז כנראה לא החמצתי הרבה. (אם יש איזה פוסט מדהים מהשלושה חודשים האחרונים, כנראה שהחמצתי אותו, אז תעשו ג'סטה ותביאו לינק)

בכל מקרה, החלטתי להמליץ לכם על שני קומיקסים:

1. http://www.erfworld.com/book-1-archive/?px=%2F030.jpg - אחלה קומיקס על משחקי תפקידים וכאלה, ויש בו קטעים של שליטה באחד מהסיפורים בצד (זה לינק לעמוד 30, תחזרו לעמוד 1 אחרי שתתחרמנו ממנו)
2. http://oglaf.com// - אני מניח שזה יותר מוכר, אבל עדיין אחלה דבר. פנטזיה, קסמים וסקס. (או אולי צריך לקרוא לזה [קסמין]? אהההה? אדיר, לא? .... כן, טוב, זה די גרוע)

אם תבוא לי המוזה (וכנראה שתבוא, כי זה יהיה במקום ללמוד למבחנים), אני אחזור לכתוב סיפורי זימה קצרים.

אוהב את חלקכם וכאלה,

לאז

לא יודע למה, אבל השיר הזה משמח אותי בטירוף. פאקינג פיל קולינס.... 

:D