אני יודעת שלפעמים אני כותבת דברים הכי לא קשורים לבדס"מ . .....
לפעמים- בדרך כלל . 😄 אז סליחה מראש .
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שתי נשים בחדר מלא בני אדם .
חברים ,משפחה ... יש חגיגה . כולם מדברים , צחוק , רעש של ילדים .
זה מין רעש כזה שבו אי אפשר להבין על מה מדברים . כולם מדברים עם כולם . רק שני נשים , כול אחת בעולם משלה . סגורות . שונות בגיל ובמוצא. שונות בלבוש ובאופן חיים , אבל יחד עם זה דומות מאוד .מבעת של כאב . כשמתקרבים לאחת מהן מפסיקים לדבר. יש לידיהן שדה של שקט ובדידות.
בית הכנסת . גזרת הנשים . שקט. כולן בתפילה. גם כאן הן יחד . למרות המרחק המפריד –הן יחד. כול אחת בתפילה משלה. תפילה שמתחברת לאחת.
אמו ואשתו . המוות קירב אותן, קשר אותן לתמיד. מוות. איבדן של אדם הכי קרוב וחשוב בחייהן .
אמו ואשתו. שתי נשמות שכואבות את אותו כאב .
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שתיהיה לכולם שבת שקטה
לפני 15 שנים. 20 בנובמבר 2009 בשעה 19:45
