......................................................................................................
אני מתקשרת שוב ושוב .... הטלפון שלך החליט לשחק איתי משחק השתיקה .
לא מוצאת מקום לעצמי . כוס קפה , סיגריה . מנסה לעבוד . ראש לא מתפקד.
אמא מתקשרת -מדברת איתה כמו רובוט: "כן , הכול בסדר, ילדים בסדר . לא , לא קרה שום דבר . הכול רגיל . "
איך להסביר לה שגבר שלידי " נפל"? שגבר החזק , התומך,עוזר ,מחזק - זקוק לעזרתי יותר מכול . שבין רגע החלפנו תפקידים .
עוד כוס קפה . קופסת סיגריות נגמרת במהירות האור. איך הריאות שלי סובלות את זה ?
למה אתה לא עונה ?
אתה חייב לדבר ! חייב . למה אתה לא מבין את זה ?
אתה מתבייש בחולשה שלך ? מתבייש בזה שאתה צריך אותי ... כך אמרת לי פעם .
לא מבינה את זה . לא מבינה , אבל מחוסר ברירה מקבלת.
אתה צריך את השקט שלך . למצוא את הכוחות בפנים. להרגיע את הראש שלך .
כשרע לך אתה נסגר .
"השדים שלי מפחידים אותי . לא יכול לשחרר אותם עליך."
אבל אני צריכה אותך כול כך טוב. לא מפחדת משום שד . אתה לא יכול להפחיד אותי בשום צורה.
שוב מנסה את מזלי עם פלאפון. השעה 2 בלילה ." איפה אתה ? מה קורה לך ? האם אתה בסדר? " חוזרת על אותם משפטים בלב שוב ושוב... כמו תקליט .
רק תענה. ואני ארגע .
חמש בבוקר. אני שבורה .עוד מעט צריך לצאת לעבודה .
פלאפון שלי נותן סימן חיים. אס אמ אס ממך:
" אני כאן .חזרתי לחיים. הכול בסדר. סליחה.אדבר איתך יותר מאוחר.היום יום שבת 😄 לא לרוץ לעבודה "
איזה כייף שאפשר להכנס למיטה ולישון קצת . הלב חוזר לאט לאט למהירות רגילה.
אתה בסדר. אתה חי . הכול בסדר......
...............................................................................................................
מוקדש לחברתי הטובה ולבן זוגה.
אנחנו , נשים, חיות מוזרות .
חלשות.זקוקות לכם הגברים , איך עדיין יותר חזקות ומבינות.
באהבה .שבת שלום לכולם
לפני 14 שנים. 9 באפריל 2010 בשעה 20:15
