כותל

אני יודעת שזה הוא המקום לא הכי מתאים למכתב כזה ....
איך ....זהו כאבי .וזה הוא המקום היחיד ,אולי, שאינני מפחדת להיות בו חלשה וכואבת .

********************************************************************************************************
שלום לך
מוזר לי לדבר איתך כאן .מוזר לי לדבר איתך.
אבל ,כנראה ,יותר מידי מילים, חוויות ,כאב ושמחה התאספו אצלי עמוק בפנים .במקום שלאף אחד אין גישה לשם.מקום אליו אני בעצמי מפחדת להיכנס.
מפחדת שארצה להישאר שם.

עברנו ,גדלנו , בכינו ,צחקנו...זכרנו ...
תמיד בכול שנייה הרגשתי אותך איתי,בתוכי ...
רואה אותנו דרך עיניי .אוהב אתנו בלבי .מחבק אתנו...

כול שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויתר לבד.
מרגישה את המקום הריק והקר שהשארת.
הקור הזה מכאיב ...ואני יודעת שחוץ ממך אף אחד לא יכול להפסיק את הכאב הזה.

אני שומעת יותר מידי מאנשים קרובים ולא ממש את המשפט ה"גדול" -"החיים ממשיכים"
איך להסביר להם שהם לא ?
איך ?
הגוף חיי
עובד,אוכל,יושן...אף נהנה לפעמים .... אבל הנפש והלב - מתו. עצרו ...
איך להסביר שאין טעם לאוכל ? שהצבעים כבר לא אותם צבעים? שקר הרבה יותר .

איך להסביר שמגעגועים אליך אינני מצליחה להירדם ואם כבר נדמת -חולמת אותך?
שאין מספיק חמצן באוויר.
איך ללמוד לחיות בלעדיך?

אני יודעת מה אתה יכולת לומר לי...
המשפט האחרון שלך ... -"אני תמיד איתך ,גם כאשר אינני לידך "
.............................................................

איך חיים כאשר החיים הסתיימו ?איך חיים אחרי חיים?
***********************************************************************************