אני בארץ זמן מה ועוד לפני שהגעתי החלטתי שאני רוצה למצוא את הפרטנר שלי כשאני חוזרת.
זה שרוצה זוגיות על כל הכלול בה ולא רק חלקים. זה שיהיה מאושר לקום לצידי בבוקר וזה שאני ארצה לחיות לצידו.
אני פותחת אופציות באותה מהירות בה אני מחליטה מי לא מתאים לי. אני כל כך יודעת מה הקווים הכללים והסגנון שאני רוצה או לא רוצה. יודעת יותר מה אני לא רוצה ולגבי הרוצה - כיוון כללי שירגיש נכון ואני מנסה. הייתי עם מספיק אנשים שונים חיצונית ופנימית בחיי. לומדים. או לפחות חלקנו לומדים (:
אז אני גם כאן למרות שהרוב המוחץ לא מתאים לי. כרגע עוד סבלנית בערך לכמות היובש או הטמטום שאני נתקלת באתר. מתחילה להיות פחות ופחות סבלנית לטיפשים שדוחפים את הרצון שלהם לפני מה שציינתי שמתאים לי או לא מתאים לי
ואז יש את האתר ההכרויות ההוא ופתאום אנשים ממגזרים שונים פונים - יהודים שנולדו בארץ או עלו לארץ, אנשים שחיים בחו"ל, מוסלמים, נוצרים וגם אנשי שוקולד.
השוקולד האחרון שפנה אלי הוא מסוג השוקולדים שמרטיטים משהו בתוכי. אין לי ספק שאופציית הבחירה בהכרות עם מישהו שמגיע מהרקע שלו תקשה על החיים בכיוונים שונים אבל אם הוא אדם טוב, ישר, הרבה לב שיהיה שם, אינטיליגנטי, נסיון חיים, חוש הומור שדומה לשלי והרבה קסם ואהבה אני מוכנה גם לקשיים שיבואו עם זה.
מי יודע? כרגע זה רק דמיון על אופציות רחוקות
אבל אין כמו פנטזיות התחלה או טרם
נחמד ונעים להתרגש.
אני אוהבת את השלב הקסום הזה
