זה מקטע שני שפתאום יורדת לי התשוקה המינית לאחרונה.
בפעם הראשונה הייתי מופתעת. אחרי שהתעסקתי בזה קצת, קלטתי שזה לא רלוונטי. כשיש לי פרטנר הכל עולה. לפעמים לעודף תשוקה אז אני לא ממש דואגת.
זה יצמח מעצמו באוטומט כשאכיר מישהו.
לאחרונה אני בין עייפה למותשת ואני מוצאת את עצמי שוב, בפעם השנייה, כמהה להתכרבל במישהו, שיהיה בן זוג בחיי שיעטוף אותי בכפית כייפית ולהירדם.
את פנטזיית ההירדמות אני מבינה לחלוטין, אני באמת עייפה חלק ניכר משעות העירות הרבות שלי.
מהכמיהה לחצי לטפס על מישהו, שהוא יפרוס את היד ואני אניח עליו את הראש וארדם, אני קצת יותר מופתעת.
כשהייתי יותר צעירה היה לי את צורך אדיר בזה ש"יכילו אותי". רציתי את החיבוק, את העטיפה, רציתי הרבה דברים שהיום גם אין לי צורך בהם וגם לא מרגישים לי נכונים בצפייה מבן זוג.
היום אני נינוחה עם עצמי, שלמה עם עצמי (+-, כמו כולם) ומגיעה לזוגיות ממקום נוח ובטוח ומחפשת דברים אחרים בקשר. בטח לא שמישהו יעניק לי את מה שחסר לי בתוכי.
היום אין מחסור, אפשר לשפר אבל לשפר זה תהליך וזה יכול להיות עם זוגיות או בלי וזה במילא מתקדם כך שפתאום לרצות את ההתרפקות הזו זה נחמד אבל קצת מפתיע.
תכלס, בא לי את הדברים הקטנים והנחמדים. כולם קשורים לסוג של רביצה / שינה / מנוחה אם אני מתבוננת עוד רגע ותופרת חוט מקשר
להכין אוכל פשוט וכייפי ולצאת לפיקניק בשדות באזור נשמע לי תענוג
לנסוע לחמשושלים ולהשלים את מוזיאון האיסלאם שהתחלתי לראות ולא סיימתי (ממש מוזיאון מרתק ומומלץ!) ואחרי ארוחת ערב נחמדה איפשהו בדרך, לחזור ולישון עד מאוחר ביחד, כזה שקמים מהמיטה רק מתישהו כי
או שלא קמים מהמיטה יותר מדי
בא לי מישהו שיהיה אפשר לדבר ומעניין ומצחיק וכייף וגורם למחשבות ובמקביל אפשר להיות בשלווה מוחלטת ובידיעה ששנינו מעסיקים את עצמנו באותו החלל אבל בנפרד
בא לי חופש, בן זוג ושינה. לאו דווקא בסדר הזה
בסוף אני מסתבר לא מתפטרת אז שינה תיהיה חלקית ביותר בתקופה הקרובה, חופש לא יתקיים ובן זוג - אני מזמינה (:
