אני פריקית של קונספט הפורומונים
ריח מבחינתי זה עניין מהותי ומישהו שהריח שלו לא נעים לי או כן נעים לי משפיע עלי מאד ביכולת או ברצון שלי להיות איתו.
הרבה פעמים אני מתבאסת שלדייט מישהו מגיע עם כמויות אפטרשייב, גם אם הריח טוב, זה חזק וחונק אותי מדי.
חוש הריח שלי חד יותר משל אחרים. אני תמיד מריחה כמה רגעים לפני כולם.
לפעמים זה מפתיע אותי עד כמה זה דרמטי. אני זוכרת כמה מקטעים של שירותים ציבוריים בחו"ל מהשנה שחלפה שאו שלא נכנסתי או באחד, כשכבר לא היתה לי ברירה, כמעט הקאתי פעמיים תוך כדי מרוב שהריח היה חריף.
פריז בפעם הראשונה הריחה כמו משתנה אחת גדולה. עיר כל כך יפה וריח כל כך מסריח.
אחד האנשים שהכי נהניתי להיות איתו בחיי, שדמיינתי איך הוא יהיה חרוש קמטים ועדיין הכי מושך בעיני בעולם, שרציתי לעשות איתו ילדים (עדיין מוכנה לקבל ממנו תרומה ולייצר צאצא עם הגנים שלו כבר מחר, היום אם צריך) חזר יום אחד מעבודה פיזית עם ריח חריף של זיעה ואני זוכרת כמה הייתי מופתעת שהריח שלו משך אותי לא פחות מהמקטעים בהם הוא היה מלא בריחות שהוא היה עוטף את עצמו חיצונית.
נכון. זה היה חד פעמי שמישהו עם ריח זיעה חזק עדיין משך אותי ועדיין ריירתי עליו גם עם הריח אבל באופן כללי, ריח מסיט לי את קו המחשבה, אפילו אם זה רק לרגע.
החוקר שהותיר גל, שעות אחרי שהוא קפץ לבקר השבוע
ועכשיו עובדים כאן שני גברים, נכנסים ויוצאים מהבית. לאחד מהם יש איזה בושם או משהו ואני סופחת גלים גלים של ריח.
עצם זה שזה מעסיק אותי מפתיע אותי. כמה החיים יכולים להעשיר אותנו אם אנחנו רק רגישים אליהם. ללא ספק הייתי צריכה יותר זמן חיים בשביל לחוות בשקט ובקצב שאני רוצה, את כל מה שאני רוצה. מראות, מקומות, אנשים, חוויות וגם ריחות, שלרגע מגיחים ומוציאים לשבריר שנייה מפיקוס
