ברדיו יש רצף של שירים משנות ה 80 בסגנון שאני ארצה לרקוד במסיבה (איפה יש מסיבות כאלו?)
אז במקום להתחיל לעשות לעצמי צלילים של עייפות ושינה ועצימת עיניים אני מוצאת את עצמי רוקדת בבית ולא יכולה לוותר על המוסיקה, שירים כל כך מוצלחים זה מרגיש כבזבוז זמן חיים לישון במקום לקפצץ איתם
ואם כבר קיפצוצים
כבר יותר משנה אני מקפצצת, רוקדת, נעה עם המוסיקה בבתים השונים בהם אני גרה. מדי פעם אני מסתקרנת לראות איך אני משתקפת מהצד. אני לא רוקדת כמו כולם אבל כמו בכל דבר, יש את הדרך שלי והיא נפלאה לי.
אני מניחה שאני רוקדת מוצלח מספיק כי שני ה-רקדנים שאני מכירה בחיי הזמינו אותי שוב ושוב להצטרף אליהם למסיבות
אה, גם היה את הקטע עם ההולנדית שלא אהבה לרקוד אבל עברה איתי למועדון השני ופשוט בהתה בי במשך חצי ערב לפחות
???
עומדת רבע מטר ממני ובוהה. ערב מוזר לחלוטין בחיי אבל רקדתי בטירוף. זה היה בהחלט ערב מעולה לרקוד אותו
בכל אופן, שמתי לב שכשאני רוקדת לבד בבית אני יותר משוחררת, יותר סקסית, זורמת בשנייה לתוך ריקוד ובמועדון רוב הזמן אני מתבאסת על המוסיקה כשהיא לא הסגנון שלי ואז לוקח לי זמן להתניע ולא תמיד אני משתחררת עד הסוף
יהיה מעניין אם אשחרר גם את זה אבל בשביל זה צריך למצוא פרטנרים שאוהבים לרקוד ואז לצאת לרקוד מספיק בשביל שזה יהיה חלק ממני ורוב החברים שלי כבר לא שם וצריך גם רצף מוזיקלי מעולה וזה לא פשוט
לבנתיים הזמנתי לי מנורת דיסקו אורות הביתה (:
מסרבת לשבת לבד בחושך*
;P
נ.ב אני ממליצה בחום לא להסתכל על הקליפ. אני שמעתי דרך הרדיו ואני מהמרת רק מפתיח השיר שהזוועות הויזואליות של שנות ה 80 פושעות בו
