הספר הזה גרם לי לחשוב הרבה אחרי שקראתי אותו וזה נטמע אי שם בתוך בליל המחשבות / תפיסות העולם / האופציות שאנחנו פותחים או סוגרים בפנינו. נטמע וממשיך לצעוד איתי
נקודה
היום היה יום מושלם מלא בשיחות ואהבה
השלמתי פערים עם חברות ויצא שמאחרי הצהריים ישבתי עם חברה לדייט, טסתי הביתה לשיחה לחו"ל. סיימתי את השיחה כדי להצטרף לארוחת ערב משפחתית לא ארוכה מדי וחזרתי לעוד שעה וחצי של להשלים פערים עם אותה החברה מחו"ל. אני אוהבת אותה וזה היה כייף וחשוב להשלים פערים אחרי שנה שהתפספסה לנו.
פערי שעות זה לפעמים כ"כ קשה.
סיימתי את השיחה הזו וכבר חצות. אמרתי לבחור שאני אסיים את השיחה ואז נדבר. הוא עדיין ער ומפרגן בלפחות שנגיד לילה טוב אם לא שיחה ארוכה. יאללה סבבה.
אני מתחילה את השיחה עם שמחה גדולה בלב וכאב ראש קל שעוטף את הקלבסה. שעות של דיבורים עשו את שלהם.
חשבתי שנדבר גג 20 דקות ופתאום שעה ושלושת רבעי טסו. זה מהחיבורים האוטומטיים. הכל זורם. אין שנייה של מחשבה על מה מדברים ואין מחשבה של איך לפתוח את השיחה. דיבור כזה של היכרות אבל מרגיש טבעי כאילו מכירים כבר מלא זמן למרות שהכל חדש. בקושי הספקנו להכיר לפני שעברנו לטל. תכלס ידעתי עליו +- גיל, מקום מגורים ומקצוע. אה וגם המזל האסטרולוגי המשותף שלנו שאיכשהו זלג לצאט הראשוני. זהו.
כשלא מדברים יותר מדי לפני מדברים תוך כדי ואז צפים גם עוד דברים בסיסיים.
5 ילדים.
פעם על ילד אחד הייתי חותכת עוד לפני שהתחלתי כי אני מעדיפה להתחיל בנקי. היום אני מוכנה לבדוק אופציות אה לה שנת הכן. מוכנה לבדוק אופציות ולהתפשר אם יש שם עניין וקרקע ומהות- שזה בעיקר מה שחשוב לי היום.
אני הייתי כנה והוא גם טיפוס כנה. מרגיש שיש מספיק במשותף ולמרות שאני עוד לא יודעת עליו כמעט כלום איכשהו זרמה שיחה על מהויות ועל החיים וגם קצת מצחיק ומאד מאד זורם. בלי מאמץ. כמו שצריך להיות.
נותרתי עם לבטים שאני לא בטוחה שיש או שיהיה לי מענה עליהם.
הוא שפוי ורגוע ואני אוהבת גברים עם קול נעים. בלי לחץ. מבין את העניין ואת הבלבול (וההפתעה) שלי והכל טוב ושאני אקח את הזמן.
אני לרוב מנסה לדמיין איך החיים יכולים להשתלב.
אני נגיד לא מנסה לצאת עם אנשים שגרים רחוק מדי כי אני מכירה (לפחות את עצמי) ויודעת מנסיון שזה נפלא ומרגש בהתחלה אז מחליקים אבל אחכ יש פקקים ועומס של החיים והנסיעות הופכות למעיקות ומקשות על הקשר.
אני משתדלת לעטוף את עצמי גם בגבולות ההגיון ולא רק בפריצות הלב
וכאן יש ניגוד אינטרסים
הלב (וגם הראש ברמה כזו או אחרת) אומר - תנסי. יש קליק כזה כייפי ומוצלח - תנסי. הכי הרבה לא יהיה חיבור מאלף ואחת סיבות וסוף העולם לא יגיע אז תנסי
אבל לפני הלנסות כמו עם כל אחד אחר יש כאן ענייני מהות
אני רוצה להתאהב ולהתרגש מבן הזוג שלי כל כך שאני ארצה לייצר תא משפחתי באופן טבעי
ואני מציאותית. אף פעם לא אכפת לי מה הכיס של מי שאני יוצאת איתו. זה לא שינה לי בעבר וזה לא משנה לי בהווה. תרגש ותאהב ותתחבר ותעשה לי נעים (הכל הדדי כמובן) כבן אדם וזה ה-בסיס. ברור שכסף חשוב ומקל או מקשה את החיים, לא נולדתי אתמול אבל זה לא מהדברים שיעסיקו אותי.. אישיות של בן אדם מעסיקה אותי מאד..
ועם זאת 5 אנשים שצריך לכלכל בארץ זה לא פשוט בכלל ויש לזה משמעות מציאותית להחריד.
זה עניין מהותי אחד
השני זה עם 5 ילדים והוא נשמע כמו אבא טוב (חשוב, בדיוק כמו שחשוב להיות בן זוג מוצלח ומשקיע ובדיוק כמו שחשוב להיות בן אדם טוב ומוסרי ואכפתי. לי לפחות זה חשוב) שמשקיע בילדים שלו, עבודה שנשמעת טובענית ותובענית שהרבה פעמים אם אני מבינה נכון נגררת ללילות ועוד חיות שצריך להתייחס אליהן בבית, איפה ידחס הריבוע שלי ופיסת תשומת הלב וההשקעה בי ובקשר זוגי? יש לזה בכלל מקום בלי לעשות כל יום ויתורי ענק?
אני רואה שכתבתי לפני שני פוסטים על פנטזיית חו"ל מתוקה שיש לי.
זה אפשרי בכלל? יש מקום ללטוס לשבועיים אם בא חופש בתוך כל הדבר הזה שנשמע לי מבולגן ועמוס ודורש?
ובכלל, אני בן אדם שתופסת את עצמי כמוסרית ואכפתית ומשקיעה מעל הממוצע. אם אני נמצאת במקום אני שם. אני רוצה קשר זוגי שמתוך הכרח המציאות דורש חלוקה רחבה של זמן ותשומת לב לא רק אלי וידרוש גם ממני ככל שנכיר ונתקדם להשקיע בשאר האנשים החשובים בחייו? אני רוצה שבתות עם משחקי קופסא / טיולים משפחתיים או מה שזה לא יהיה או שאני רק רוצה זוגיות ואת התא העתידי שלי?
אף פעם לא יצא לי להתעסק בשאלות האלו. אין לי תשובות.
אני יודעת תמיד (תמיד זו תקופה די ארוכה, לא כל חיי) מה בגדול אני רוצה ולא רוצה
אבל באמת שהיה חיבור שגורם לי לחשוב להעלות שאלות ותהיות ואני לא בטוחה שיהיו לי תשובות (כבר תקופה שהכל מאד ברור לי. מה כן, מה לא. מה נכון ומה לא ומה בלבטים קצרים ואז כבר יש תשובה מאד מובהקת ומאד מהר) ואני לא בטוחה שאפשר לייצר תשובות טרום מציאות על שאלות כל כך מהותיות שמעולם לא נתקלתי בהן
אני, עם כל סוגי הזוגיות / משפחות שאני מכירה, לא מכירה אף אחד אפילו לא עם 3 ילדים. לפחות לא מהחברים הקרובים שלי.
לבטים לבטים
לפחות החיים מעניינים (:
שאלות מפתיעות שצריך להעסיק בהן את המוח (הלב, תודה ליקום עוד לא משחק תפקיד בשלב כל כך מוקדם של היכרות. יש עניין הדדי גדול מאד ומכאן בכלל גם ההתלבטות אבל זה עוד בשלב שהמוח יכול לתפקד)
ויאמר גם לזכותו - הוא נשמע רגיש (לא רק לעצמו) וקשוב ומבין ועצם זה שכל הסיטואציה המפתיעה הזו גם ברורה לו והתשובה היא קחי את הזמן גורם לי להרגיש נינוחה יותר
לרוב אני בכלל לא כותבת פה את בליל המחשבות שלי על אנשים שהכרתי או שלא הכרתי בסוף אם הבסיס התחיל כאן. אני שומרת את עצמי לעצמי ואם יש צורך, פורקת את זה במקומות אחרים
ועדיין - אפילו מרגיש לי נוח להוציא את כל המחשבות שלי כמו שאני רגילה כאן, באופן ישיר, כנה ומתלבט מבלי לתהות או לדאוג מה הצד השני יחשוב או ירגיש או איך הוא יגיב כי מרגיש סופר לגיטימי וסופר הגיוני ומאפשר
ואפילו זה, קצת מבלבל
אולי זו גם השעה, יחד עם שיחות ארוכות ארוכות ארוכות היום ברצף וכדור שינה שכבר עושה קצת את שלו והרסן משתחררת לה
אני לרוב משתדלת לא לכתוב כשאני על כדור שינה כי למחרת אני יכולה להיות מופתעת
אינשאללה, מחר הבליל שלי יראה לי גם בסדר
אתעסק בזה מחר.להיום זה כבר לא יוביל לשום מקום ואין בזה טעם.
אוטוטו זמן לישון (: